אם כן, ספטמבר

עם קצו של תוגוגוסט - כפי שמכנות אותו כמה מהבחורות החמודות שמרשות לי להסתובב איתן - דלף בימים אלה לרשת, בתזמון מושלם, הקמפיין המלא של בלנסיאגה:
[צילום: סטיבן מייזל]
תמונות מתוך הקמפיין כבר צפו קודם, וממש לא זכו לאהדה כוללת: כמו שציינה גברת סו-קולד-לפטאוברז, התנוחות של ג'ניפר קונלי הן משונות ביותר, ומעלות דאגה לגבי נקעים ושברי מאמץ (או לחילופין, ריטוש מאסיבי) שייתכן ונגרמו עקב הצילומים. דבר נוסף שהזכירה הגברת הוא נוכחותה המוזרה של הספה - ותהתה האם מדובר בתופעה, בין השאר לאור הקמפיין יוצא הדופן הזה. עכשיו כשאני חושבת על זה, אני קולטת שבעצם כבר הקמפיין הקודם של לנווין, שכזכור מככב אצלי על הדסקטופ, הציג בחורונת על ספה חומה מרוטה. הייתכן שהאינפלציה הספתית הזו פירושה ניסיון להוריד את ההוד וההדר אל הלוקיישנים שמוכרים לפשוטי העם?

צר לי, אבל שמלה מבית היוצר של אלבר אלבז לא תוכל לעולם להשתלב בנוף דומסטי, ולא משנה כמה ספות שמשדרות חמימות דודתית אותנטית יצליחו למצוא אנשי הארט שעל הסט. במחשבה שנייה, גם אצל בלנסיאגה לא נראה לי שהעניין הוא התבוללות עם ההמונים - הספה, כמו גם שאר הריהוט הכבד שמוצג פה (כסאות הסעודה, הדום הקטיפה), בעיקר מעבירים מסר של 'עולם הולך ונעלם'. זו מין התפלשות דקדנטית שלא במקומה (מי כבר הולך היום עם בלנסיאגה מכף רגל ועד ראש? אפילו דפני גינס תדע שהנעליים צריכות להיות מטופשופ ושות', אחרת מדובר בלוק מיושן-משהו), והסביבה האריסטוקרטית נראית מבולגנת ומעוררת מבוכה, ממש כמו הפוזות של קונלי (וסליחה על ההקשר הממש הזוי, אבל אני לא יכולה לוותר על אזכור לתנוחה הזו, שרק בגלל שהמורה שלי ליוגה דוברת אנגלית אני יודעת את השם הלועזי שלה. הייתכן שכשמייזל הדריך את קונלי הוא פשוט היה עוד שקוע בשיעור היוגה של הבוקר? לניקולא גסקייר הפתרונים).

אבל די, נפסיק לאלתר עם ברברת הספות, ההדומים ושיעורי היוגה - כיוון שמה שהכי חשוב להתמקד בו, ללא ספק, הוא אוסף הפריטים הלא פחות מיפהפה שמוצג פה. באמת שמדובר באחת הקולקציות הנבחרות בעיניי, מתוך אלו שנערכו בשבוע האופנה האחרון - וכאמור, חבל שסתם אפטפט כשאפשר להביט:
הקסם שזרם מהבדים המהפנטים (נקודה שתמיד חזקה אצל בלנסיאגה), העדינות הכמעט-פוצעת מול הצהרת הנוכחות הכוחנית, הרמיזות הרגישות לצלליות אייטיזיות - אבל בלי הגזמות, אלא רק עם הצעה לפרשנות מרתקת - כל אלו, פלוס הטאץ' של גרביוני הנקודות (שבכלל לא שמתי לב אליהם עד היום, כשחיפשתי תמונות בגודל ראוי מהתצוגה. החזון שלי כעת נראה לי מדויק מתמיד), יצרו מארג פלאי, לא פחות. וכדי להתקרב לפלא אף יותר, נסיים בהצצה למראה מתוך התצוגה, שכשראיתיו לראשונה - אין לי דרך להגיד זאת בעברית - I gasped. היה שלום, תוגוגוסט.