זיקרי'ז

[בעקבות הכסאות מארץ הפלאות שצצו בפוסט הקודם. לא יודעת מה מקור התמונה, אבל היא כמובן זורקת אותי לאיזור הזה]

לאס מנינאס

[צילום: Stéphane Gallois]

השער מהמם החושים של ווג ברזיל, גיליון דצמבר 09', פילס את דרכו לרשת כבר בשישי האחרון. אבל זה קרה רק הבוקר, עת סופסוף דלפה ל-TFS ההפקה המרכזית שמתוכה לקוח צילום השער - 12 עמודים שזכו לכותרת "O Fabuloso Mundo de Alber Elbaz" (העולם המופלא של אלבר אלבז). מעבר לכך שכרגע זה נראה לי כמו שם מצוין עבור בני הבכור - ואני מדברת על הכותרת כולה, ברור - כדאי להגיד שאת היצירה הכסופה שכאן למעלה אפשר לראות בפוסט על קולקציית הקיט של לנווין. חוצמזה, מרוב שבער לי להעלות את כל העסק, אז לא חיכיתי שיצוצו ברשת תמונות באיכות גבוהה יותר, וגם חיברתי בכוחות עצמי כמה מהעמודים (כל הכבוד לי! יודעת להשתמש בצייר של ווינדוז). עם זאת, יש כמה צילומים שחייבים לראות בגודל מלא, לכן אל תתפלאו אם יהיו פריימים שיופיעו גם בפני עצמם וגם כחלק מתמונה. זהו, סיימתי, רק אזהרה אחרונה ודי: התמונה האחרונה אינה מיועדת לבעלי לב חלש. עוצמת חמידות כזו, אם תופעל בלא ויסות נכון, עלולה לשתק את גוש דן כולו.

אוּדְרוּבּ

[צילום: Getty Images]

התמונה המהפנטת הזו לקוחה מתוך תצוגת הענק של שאנל שנערכה בסוף השבוע בשנחאי. מאיפה נחתה עלינו פתאום תצוגה של שאנל, ועוד בשנחאי? התשובה למוזרות הזו היא חתיכת עניין מוזר כשלעצמו: Pre-Fall, ליידיז אנד ג'נטלמן, זוהי עונת ה-Pre-Fall. מדובר בעיניי במסתורין גדול: לא ממש ברור איך בדיוק העונה הזו מתפקדת במארג הכללי של התתרחשויות והזרמים בעולם האופנה (צירוף מילים מאוס). בקושי חלפו חודשיים מאז האקסטזה של חודש תצוגות אביב 2010, באופק מבצבץ פברואר, עם תצוגות סתיו 2011 (ג'יז) - ופתאום צצות להן כל הקולקציות האלה, וכביכול לכולנו אמור להיות מספיק רוחב נשימה כדי לקלוט ולעכל אותן. אבל - שימו לב למילה הזו, "כביכול": כיוון שבשטח, נראה שלאף בית אופנה לא ממש דחוף להעלות את קולקציית ה-Pre-Fall לדרגה של 'הצהרה רשמית'. המעצבים אמנם מפרסמים קטלוגים (Lookbooks) מתוקתקים, אבל בזה לרוב זה מסתכם: אין בנמצא תצוגות אופנה ענקיות ומתוקשרות, שבהן אנחנו מנהלים דיאלוג של ממש עם המעצב והלך הרוח של התצוגה שהוציא תחת ידו. אז למה בכלל לקיים עונה כזו? טוב, הקולקציות האלה מעבירות סחורה חדשה וטרייה לקניינים הגדולים (כי מה שהוא בן חודשיים הוא הרי כבר כל כך לא לעניין), לצרכנים יש עוד קולקציה חדשה לחפון בשגעת, וכל החבר'ה שיש להם דולרים במקום אישונים יוצאים מרוצים מכל העסק.

אם לחזור רגע לתמונה, ברור שנשאלת כעת שאלה נוספת - אז איך כל הדיבור על הנמכת פרופיל תקשורתי מסתדר עם הפקה בקנה מידה מטורף כמו זו של לגרפלד בשנחאי? מסתדר מעולה: השוק הסיני, כמו שציינו בסטייל.קום, הוא שוק עם פוטנציאל צמיחה אדיר עבור שאנל, ואין ספק שמישהו שם החליט להעניק ליטוף משמעותי לצרכנים הסיניים. סחורה חדשה - צ'ק, צרכנים בשגעת - צ'ק, ולכן עולם כמנהגו נוהג ומצעד ה-Pre-Fall ההזוי ממשיך ללא הפרעות. ברצינות, תחשבו על זה - אפילו שם נורמלי אין פה: לקולקציות הריזורט, שגם לגביהן אפשר לטעון בדיוק אותו דבר ברמת החמדנות וההיפראקטיביות המיותרת, לפחות יש כותרת הגיונית, בעלת משמעות. ככה אני, אומרים לי ריזורט ואני חושבת על שמשיות סגולות וקייט מוס על יאכטה; אומרים לי Pre-Fall ואני חושבת על מנכ"לים מדושנים בדרך לקניית היאכטה הבאה.

אבל מספיק (להיום) עם הניתוח המרקסיסטי בשקל. מה אני מתלוננת בכלל? אורות יפים של עיר גדולה, בלייזר טוויד שאנליסטי מעוטר באבנים מנצנצות - זה מה שהולך להפריע לי בחיים? לא נראה לי. עונת ה-Pre-Fall החלה, וישנם כמה קשקושים קצרים בעניינה שאני צריכה להוציא מהמערכת:

* ברברי פרורסום עשו כמעשה ג'וזף וסגננו דוגמנית באווירת קארין רויטפלד קשה ביותר (שוב, אני לא מתלוננת). יש לכריסטופר ביילי כמה עליוניות מוצלחות כרגיל, אבל אין לו ריגושים בשרוול שהוא יכול להציע (שוב, כרגיל).
* ורסאצ'ה: צבעוני, צמוד, קצרצר, זול ברמות שמפתיעות אפילו כשזה בא מהם.
* נעים להיות מייקל קורס. הוצֵא קולקציה נעימה, ניו-יורקיות ירגישו נעים ללובשה, ושדרת הניהול שלך תצעד על שטיחים נעימים מקיר לקיר. נעים.
* ואחרון אחרון, למרות שבספק עונה הזו\ספק יציר כלאיים, אף אחד לא יוצא באמת חביב: אלכסנדר וונג, שהלך בגדול על שחור, בדיוק כמו שעשה בקולקציית סתיו 2009 שלו. חתיכת בשורה? ממש לא. לא בצבע, כאמור, וגם לא באף חזית אחרת. אבל מה הביג-דיל? הרי זו עונת ה-Pre-Fall, ליידיז אנד ג'נטלמן, עונת ה-Pre-Fall. אנחנו עם הסטנדרטים שלנו כבר נחכה לפברואר (ונשב בחושך עד אז. עם נורות קטנות וצבעוניות שיהבהבו סביב).

שישי שמח

[סופיה סנצ'ז ומאורו מונג'יאלו מצלמים את הצמד גיינסבורג-גסקייה עבור ל'אקספרס סטייל, 2008]

סופ"ש - זמן מוצלח לפנטזיות על עליונית בלנסיאגה שמורכבת מצמר אפור וקווי מתאר שהתעצבו בחלומות מלאי ברק, תעוזה ואהבה.

קרביץ, סניף שטוקהולם

עקב חליפת הלגרפלד המאולתרת של בוב-ספוג בפוסט הקודם, נראה לי הגיוני לשבץ את זה - הזמנת חליפה מאולתרת וסופר-מגניבה שנוצרה לכבוד השקת גיליון של אחד המגזינים המצטיינים בשכונה, Acne Paper. צריך להסתכל כמה שניות על התמונה השנייה בהשוואה לראשונה, ולאתר את החרכים המינימליסטיים שמאפשרים את כיסי הבלייזר ואת המטפחת (!) בדש. [עיצוב: דניאל קרלסטן]

אייקונוקלאזמה

[תמונה: WWD]

אחרי הדובון וה-Action figure, הגיע תורו של אייקון ילדים נוסף - בוב-ספוג התמים - להפוך לכפיל של אייקון תרבותי למבוגרים: קארל לגרפלד. הפעם זה קרה באירוע צדקה, שבו נמכרה הבובה הזו במהדורה מיוחדת וחד-פעמית, יציר כפיו של קרל לגרפלד עצמו. כאילו שכפפות העור השחורות ומגפי הסאדו לא היו קריצה מספיק ברורה, הקייזר הגדיל לעשות והוסיף את השלט הקטן שליווה את היצירה - שנולד, כמובן, עקב זה. אני דווקא בעד ציפוי הזהב המצחיק, אבל משקפי השמש האלה - בצירוף עם החיוך האופורי, שנסוך תמיד על פני בוב-ספוג - זה כבר קצת גורם למסכן להיראות כמי שצרך מינימום שלוש אקסטות ונמצא בשיאו של רייב מטורף. וזו באמת בעיה, אבל אני מניחה שיש לה גם צדדים חיוביים.

340 קמ"ש

[ריאן מק'גינלי, Sølve Sundsbø]

תחילת עונת הסחלבים

[מריו טסטינו מצלם את סופיה לווג פריז של דצמבר 2004. שער מופלא - אז וגם היום, חמש שנים אחר כך || דני רוברטס במחווה לשער מופלא || ובעניין אחר: עדכנתי את הפוסט הקודם. הציצו]

פספורט

הממ. לא שאני לגמרי סגורה על איפה משיגים פופקורן לגרפלדי, אבל זה עדיין נראה לי כמו חטיף נחמד לנשנוש מול זה - כתבה שלי שהתפרסמה היום בוואלה! אופנה. זו הכתבה השנייה שאני מפרסמת שם: בראשונה, שצצה בשבוע שעבר, סגדתי לאופנה סקנדינבית (כרגיל). בעתיד הנראה לעין כנראה שאמשיך לצוץ בוואלה! אופנה מפעם לפעם, אבל כיוון שיש לי רצון עז לשמר את ג'וש כיבשת נפרדת, אני לא חושבת שאקשר בבלוג לכתבות הבאות שיתפרסמו (אני כן אעשה זאת דרך הפייסבוק וחשבון הטוויטר שלי, אם אנחנו כבר בקטע של הצהרת כוונות ושקיפות מלאה). בשורה אחת אני רק אגיד שיש עניינים שמסקרנים אותי גם בלי להיות כוס-התה המדויקת שלי, ונראה לי שזו בערך המשבצת שאני הולכת לחקור בכתבות האקס-טריטוריאליות לג'וש. בטריטוריה הביתית שלי כאן אני הולכת להמשיך לשתות את התה (טוב, ההפוך) שלי בדיוק כמו שאני רגילה ואוהבת (לא בסדר הזה), ואם אפשר - ללוות כל העניין בפופקורן מֵייד אִין שאנל.

עדכון: כיוון שאני קונטרול פריק שמתקשה במסגרות, אני מצרפת כאן את הגרסה המלאה של הטקסט שפורסם אתמול בוואלה! - בלעדית ואקסקלוסיבית לג'וש (המון גופי תקשורת נלחמו על זה, אבל הוא זכה במכרז. הכל פרוטקציה במדינה הזו). זה לא שונה באופן מהותי מהפרסום באתר, אבל כאמור, קונטרול פריק. אני מזהירה מראש שזה ארוך, בלי תמונות, וכולל ציטוט מהמניפסט הדאדאיסטי. שלא תגידו שלא אמרתי.

הרפתקאות ננסי דרו #237 - תעלומת הקאפקייקלאץ' המסתורי

[צילום: ג'סיקה קרייג מרטין לווג רוסיה, גיליון דצמבר 09']

פוזיטיביזם, אנטי-פוזיטיביזם, איזם

הפקה יפה-יפה שצילם מרקוס אולסון לגיליון החורף - נו, ברור שהחורף, כשמדובר במוּד כזה - של מגזין Tush (כן ט', יש גם מגזין כזה! את אימפריה לכל דבר). נדמה לי שבתמונה הראשונה מדובר בקולקציית הסתיו ההיא של מיו-מיו. אם זה כך, אז א. הקולקציה הזו מככבת בטירוף באדיטוריאלז של העונה הנוכחית; ב. כל כך בצדק. חוצמזה, התמונה השלישית מזכירה לי כ-10 סרטים שונים בעת ובעונה אחת, ואין לי מושג בהיר לגבי אפילו אחד מהם. עם זאת, נראה לי הימור יחסית בטוח לטעון שלפחות כ-20% הם של אלמודובר.

ותדאגי לנו גם לצלוחית קיטש, בסדר? הרופא שלי אמר שגם זה מותר לפעמים

[הפליקר הזה]