שישי שמח

[דומניקו נולי, "Striped Shirt Lapel", מ-1969]

שערות בוגונוויליה

[טים ווקר, "The Dress Lamp Tree", מ-2002 | "רדי" של ג'ק אין דה בוקס / בימוי: רוני עזגד / מילים: אהרון שבתאי / לחן: יעל בירנבאום | הערת צד 1# - צפיתי מהצד בהכנות לקליפ הזה, ואיפשהו שם אפשר לאתר מנורת שולחן שבימים רגילים ממוקמת לצד המחשב שלי | הערת צד #2 - מיס בירנבאום מתראיינת כאן הערב ב-21:00, מדובר בהאזנה מומלצת]

פרלינה

[משקפי שמש מעוטרים בסטודיו של Mercura, צילום: Charlotte M Wales | בשתי תמונות מההפקה של Silja Magg למגזין Mojeh, מרץ 2012 | במגזין The Block, גיליון אביב קיץ 2012, צילום: בן דיוק | אצל מרטין לידל ל-Flair, מרץ 2012 | בתמונה של מת'יו לין ל-Schon | בדשא, על לינה דנהם (!), בצילום של אוטום דה וויילד ל-NY Mag]

שישי שמח

[Hugh Lippe למגזין Russh, אוקטובר 2011]

פנליפסטיקון

[טסט ליפסטיקים בפיפטיז, צילום: ג'ואל ייל למגזין Life / וויין טיבו, "Lipsticks", עבודה מ-1964 / מודעה של מקס פקטור ב-Seventeen, שנת 1963 / צילום של Natasha V]

שישי שמח

[וויין טיבו, "Three Strawberry Shakes", עבודה מ-1964 שמקדמת את פניי באופן קבוע בשנה האחרונה]

בוקר של שקיעה

[ווג בריטניה, מאי 2012]

השאלה היא שאלה מטרידה: כיצד קורצים לעבר בחן?

ובאופן ספציפי יותר: כיצד מדברים עם לא-סתם-עשור-מן-העבר, אלא כזה שעדיין ממשיך ללוות ולהשפיע? (טוב, כולם כאלה באופן זה או אחר, אני מניחה, אבל לניינטיז יש הילה אחרת).

ובאופן ספציפי אף יותר: האם יש דרך ישירה לגשת לתמה כרונולוגית - נניח, רק לדוגמה, בלי שום קשר לתמונות שלפנינו כמובן , שמדובר על "עידן הרייב" - בלי שהישירות הזו תסתכם בדימוי שטחי, נדיף, ונדמה לי שאף אעיז לומר - מזיק לזיכרון הקןלקטיבי? (אהמ, קלוז-אפים על אישונים מורחבים? Ugh).

אין לי תשובה לשאלות האלו, אבל אני יודעת שהן הופכות להרבה פחות בלתי-אפשריות כשאלסדייר מק'לילן מחזיק את המצלמה. וג'יין האו אחראית על הסטיילינג. וחולצת משי לבנה של איב סאן לורן מזוּוגת עם כובע בייסבול ישן.

אנרגיה סולארית

[אולם המוסיקה ב-Algueña שבספרד, תכנון: משרד Core & Partners | חצאית של פאקו ראבאן בצילום של תומאס לור למגזין Sleek (בסטיילינג לוהט בהרבה מזה של המראה המקורי) | מריה קאראס למגזין Qvest (מעין גרסה קיצית לקשת הפאייטים ההיא), גיליון אביב/קיץ 2012]

שישי שמח

[איור של אנטוניו לופז, מתישהו בסבנטיז]

"אֲנִי רוֹצֶה לְיַד הַיָּרוֹק כְּשֶהוּא קוֹרֶה"*

[מקס פאראגו ל-Self Service, ספטמבר 2009 | *ישראל אלירז, "יצאתי לשדה מצאתי שדה"]

מילקשייק בננה מטוגנת

[לינקולן פילצ'ר לווג סין, מרץ 2012]

כשיגיע המפיק הידוע ההוא וישאל אתכם "אז איך, בעצם, נראית הגרסה הסינית של Grease?", תדעו להפנות אותו לאדיטוריאל הזה. אה, וגם תסבירו לו שאם הוא ישכח את משקפי הפנינים, אתם לא מוכנים לשתף איתו פעולה. יש גבול.