השנה: 1993.
השם: אלאבמה וויטמן.
המלתחה: טירוף.
ישנן כמה סיבות להתעכב על המלתחה של אלאבמה וויטמן - פטרישיה ארקט ב'רומן על אמת' (דווקא תרגום מוצלח, אם כי מעט ערסי, לטייטל המקורי - True Romance). טירוף התלבושות שלה הוא לא רק נועז בצורה יוצאת דופן (חזיות טורקיז שמצוותות להדפסי פרה) - אלא גם יש בו משהו שחורג מגבולות 'דמות שלבושה בהתאם לתפקידה': המלתחה של מיס וויטמן הצעירה בונה פרסונה שחורגת מגבולות המסך. זו אינה עוד נערת ווייט טראש ממוצעת; אם להתפלצן מעט, זו אידיאה של ווייט טראש, או יותר נכון - White trash epitome. ההתגלמות המדויקת הזו היא כמובן בלתי נפרדת מההקשר שהיא מופיעה בו - ז'תומרת, הסרט, הסיפור, הטקסט הגדול מהחיים. כן, לא בכדי תייגנו לפני ימים ספורים את קוונטין טרנטינו כאקססורי כה נחשק: כתסריטאי של 'רומן על אמת' הוא הפגין באופן מעורר השראה את היכולות שלו לברוא עולם שבו אידיאות של תרבות הפופ מתגלמות בצורה חיה ונושמת, מגובשת לעילא. כך קרה שאלאבמה וויטמן זכתה בכרטיס כניסה להיכל התהילה של מפגשי האופנה והקולנוע.
בתור רגע שזכה לתהילה בצדק מוחלט, זה לא מפתיע כלל שהוא שב - חוזר וצף, מפורש מחדש. האם יש פריט נחשק יותר ברגע הספציפי הזה של 2009 מגרביוני חברבורות ורודים?
החיבה לחברבורות לא עצרה בגרביונים, והשילוב של מעיל כזה עם אולסטאר, קפוצ'ון, וג'ינס מקופל בתחתית הוא מהפכני ומקדים את זמנו לחלוטין:
וכאמור, צריך גם למקם את כל הפריטים האלו בסיטואציות שלא יימחו מהזיכרון הקולקטיבי:
נדמה לי שהתיק סגור. כדי לחתום אותו סופית, נסיים בעוד נערת ווייט טראש בלתי-ממוצעת בלתי בעליל. אנחנו אוהבים אותך, קורטני.
6 תגובות:
הפוסט הזה נהדר.
למרות שאני לא בטוח אם ראיתי את הסרט או לא, אני זוכר שתמיד היפנט אותי מבחינה ויזאלית. תמיד אהבתי מאד את פטרישיה ארקט וקורטני לאב, ואפילו רכשתי פעם זוג משקפיים כמו שלובש כריסטיאן סלייטר ואני יכול לומר שזה לא עובד אלא אם אתה במכונית במדבר.
תודה דניאל - ואני מקווה שיום אחד תימצא במכונית במדבר שתאפשר לך לנצל את המשקפיים. סלייטר הוא אמנם גוש בוטוקס מפחיד היום, אבל אין ספק שהיתה לו תקופת זוהר ייחודית ביותר.
רומן על אמת הוא אחד הסרטים שעיצבו את שנות התבגרותי נראה לי. יחד עם אחי ואחותי הגדרנו אותו שנים רבות כסרט המושלם, וגם שנים אחר כך משהו בהגדרה הזו נשאר נכון.
התמונות פה עכשיו מזכירות לי כמה סטייל מטורף היה שם. עכשיו הייתי מצרפת את הטייץ המנומר הורוד למלתחה.. יחד עם סלייטר בימי נערותו היפים :)
מסכימה איתך לגמרי לגבי כל הסעיפים - הסרט + צירופם למלתחה של הטייץ וסלייטר ג'וניור.
וואו, כבר שכחתי לגמרי את הסרט הזה. מצטרפת לשלי, גם אני רוצה גרביונים כאלה!
הפוסט מעולה ובכלל אוהבת מאוד מאוד את הבלוג, את מצליחה להעביר תחושות בצורה כל כך מדויקת באמצעות תמונות ומילים - מקסים.
תודה עפר, שמחה מאוד מאוד לשמוע. אם נמצא ברשת גרביונים שיזכירו את הנ"ל, נזמין כמה זוגות ונחלקם בין נבחרת הבלוגריות המקומית - נראה לי שזה יהיה גמול הולם לעמלנו.
הוסף רשומת תגובה