שמח במחנ"ק

[ברוס וובר ל-W, גיליון נובמבר 1997]

אחרי שכל השבת הסתובבתי עם הפוסט הקודם בראש, ידעתי מה הצעד הבא.

למעשה, אפילו יותר משזה קשור לפוסט הקודם, זה כנראה קשור לעובדה שאין בעולם הפקה שמתאימה יותר, שכמו נתפרה עבור רגע המעבר החמקמק הזה שבין יולי לאוגוסט. רגע שמתפוגג בשניות מרוב חום ולחות, שמתמוסס לתוך האוויר המהביל וחולף כהרף עין, ופתאום לפני שחוזרים, ומסתכלים, ומנסים להיזכר: "רגע, היה או לא היה?" - הופ, רוחות קטנטנות של עונה אחרת כבר מחכות לתורן.

אז שנייה לפני שחוזרים להשתגע מהטמפרטורה ומהעולם שכהרגלו מסתובב מהר מדי, תנו לברוס וובר להדריך אתכם בנבכי המסע המופלא הזה: קיץ ע"פ ארבע גראציות שיודעות דבר אחד או שניים על להקפיא את הזמן, כל אחת בדרכה (מריאן פיית'פול, סטלה מקרטני, לוסי דה פאלז וקייט מוס). בלי ליפול לאף אחד מבורות ההגדרה של "נוסטלגיה", "רטרו", יש להפקה הזו כוח קרוב למיסטי בעיניי לעורר זיכרון למין משהו, מעין דבר כזה, שהיה או לא היה.