[Hans Fereur לווג סין, גיליון אפריל 2011]מה שממיס אותי באדיטוריאל הזה הוא העובדה שאין כאן פריים אחד צפוי, שאין בו פרט אחד שנופל לתחום האפרפר של המובן-מאליו - ועם זאת, הוא טובל בנינוחות במים הקרירים של הנונשלנטיות, בלי אילוצי 'קונספט' מעיקים. האינטליגנציה שניבטת מכל קו וקו מקפידה לא לשבש - או יותר נכון, אפילו מגבירה פי כמה - את יצר ההתענגות החמדני, שדורש את מנת היופי המרוכזת שלו היישר לווריד. צווארון הזהב הנהדר מספק כשלעצמו את המנה הזו (פלוס כמה מנות אקסטרה, ליום סגריר).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה