מזון מלכות

["The Client", במאי: לואיק פריז'ן ל-W מגזין. אם אתם נתקלים בבעיות בניגון הסרטון, צפו בו כאן]

נרקיסיסטית חסרת גבולות. הפרעה אישיותית. איבדה את הצפון. חסרת מודעות. פרומוטרית עצמית.

סביר להניח שחלק נכבד מהביטויים האלה יסכמו את חוויית הצפייה בסרטון עבור לא מעט מקטרגי קארין רויפלד, הצצים להם ברשת כחיקויי זארה לאחר תצוגת סלין*. זה לא שחסרות להם סיבות: בחודשים האחרונים פולחן האישיות האינטרנטי הפך למתקפה תקשורתית של ממש. החל מראיונות דו שבועיים בשלל כלי תקשורת בהם מסבירה C-R שהיא מתקשה להשתלט על מגוון הרעיונות היצירתיים שמתרוצצים אצלה בראש (aww), דרך עוד נשף מצולם-לעייפה תחת תימה אפלולית כלשהי, וכלה בספר עצום המימדים 'Irreverent' שמסכם 30 שנות עבודה בתעשייה. אכן, טירופיוס רויטפלד. אחרי הוריקן כזה, מי מוכן לצפות ב-13 דקות של קארין רויטפלד - מדברת על עצמה, מבקרת בתצוגות הוט-קוטור תחת תיעוד מתמיד, ובוחרת לעצמה יצירות פאר שבהן תצטלם למגזין W בתפקיד, כמה מפתיע, עצמה?

תשובה: אני.

המבטא הבלתי אפשרי, חצאיות העיפרון, עיני הראקון - כל אלה הם רק ליווי חינני למה שחשוב באמת: מאסת כישרון דחוסה ונדירה, שמתחילת הדרך ועד לתחנות האחרונות והמוכרות יותר הפכה את העולם למקום חי יותר. על כמה אנשים אפשר להגיד את זה כבר? הרי לא חסרים לנו, בלשון המעטה, פולחני אישיות שנערכים ללא כל סיבה מוצדקת - אז על האחד המוצדק נזעיף גבות ונתמרמר? לא ולא.

ודאי לא כשבמאי הסרטון הנ"ל משכיל להוסיף כותרות באנגלית מצוּרפתת נהדרת, משאיר גם את קטעי הדוקו המקריים והלא בהכרח מוּחלקים (קארל לגרפלד שואל בבקסטייג' "עבור מי כאן המצלמות?"), משלב את הקלוז-אפים הקוטוריסטיים המתבקשים וקלוז-אפים הרבה פחות מתבקשים (אך נחשקים באותה מידה) של בחירות הנעליים הרויטפלדיות, מעריץ במבטו שמלת פרפר נוצצת של גוטייה ולקינוח - משגר אותנו אל קודש הקודשים, הלא הוא האטלייה של אזדין אלאיה (!).

כן, מה שנקרא: אין תלונות. רגע, אולי מלבד זו: הפקת האופנה הסופית - שסביבה בכלל נתפר הסרטון הזה מלכתחילה - מחוסרת כל ברק, מעוף וחיים. זהו שילוש מילים שבעשורים האחרונים קארין רויטפלד הצליחה להגדיר מחדש בפרספקטיבה אופנתית - וזה משהו שאף אחד לא ייקח ממנה.

* זארה, אני אוהבת אותך ואת יודעת את זה. אבל כל מערכת יחסים משמעותית מחייבת כנות.