16 מילים

כבר דיברתי פה על תמונת הדסקטופ שלי (אפילו פעמיים), אבל עדיין לא דנו בזו של האווטאר שלי - התמונה הקטנה שמופיעה ליד התגובות שלי ובפרופיל הבלוגר שלי. אם כן, הנה היא להלן:
כן, כמובן - זאת מולי רינגולד, המלכה הבלתי המעורערת של נערות באייטיז. זאת גם קלייר סטאנדיש - מלכת הכיתה הסנובית, הרגישה והכנה, שהפציעה ב-1985 בסרט\תופעה מועדון ארוחת הבוקר. ולמעשה, זאת גם התחפושת שלי לפורים 09' (בוויצ"ו בקינג ג'ורג' מצאתי חולצה ורודה וחצאית זמש חומה שהיו מושלמות עבור המטרה, מגפיים חומים נמצאו בחנות היד שנייה של לי טריפון בלילינבלום, ושעון בעל רצועה דקה [וחומה - מה אפשר לעשות, רציתי לדייק] נמצא במקרה בדוכן משונה ורנדומלי בפרישמן. הפאה הג'ינג'ית שאותרה בשוק הכרמל היתה חיונית, כמובן - אבל אני חייבת לציין שלא הצלחתי לתלתל אותה כראוי. גם מגש סושי היה חסר לי [יש גבול לכל תעלול]. למרות זאת, זו כנראה התחפושת שגורמת לי לגאווה המרובה ביותר במהלך חיי הבוגרים; פשוט כי אי אפשר להתחרות עם קריירת הפורים שהיתה לי בילדות - הייתי מחשב המקינטוש החמוד ביותר שהסתובב בחוצות ירושלים אי פעם [עדכון: ההוכחות - כאן]. לא שהתחרות עצומה, ובכל זאת).

אבל מעבר להיותה מקור גאווה פרטי עבורי, מעבר להיותה קלייר ומולי - הבחורה בחולצה הוורודה שפה למעלה היא יותר מהכל יציר כפיו של הבמאי ואיש החזון ג'ון יוז, שנפטר אתמול בלילה. אני לא הולכת להכביר כאן במילים נוספות - גם כי נדמה לי שקשקשתי מספיק, וגם כי פשוט קטונתי - אבל יש אחרים שעשו זאת, וממש כדאי להציץ בדבריהם. יש את הפוסטים שדנים בקשר הבלתי נפרד בין הדמויות של יוז לסטיילינג האגדי שלהן - אלה שהעלו בסטיילקאסטר וגם בריפיינרי 29 (יש חפיפות בין הבחירות שלהם, אבל זה רק מדגיש את מה שחשוב). אבל האמת היא שאם תקראו בסופ"ש הזה רק טקסט אחד שנוגע ליוז, אסור לכם בשום אופן לוותר על הפוסט הנהדר הזה (שאליו הגעתי דרך הבלוג היחיד במינו הזה). לא אהרוס לכם את ההפתעה שבקריאת הטקסט, רק אגיד שהוא מציג באופן בלתי אמצעי ומופלא את יוז; האיש, האמן, ויצרן תחנות תרבות ורודות מאין כמוהן.