15.2.10

גלאמזוניה

[ווג גרמניה, מרץ 2010. צילום: פאולה קודאקי]

יש לי לא מעט מחשבות על הקשר בין התצוגות של אלכסנדר וונג ואלטוזארה, אבל אני לא רוצה לחלוק אותן בלי שיש את הפנאי המתאים להפוך בזה. תציצו בהן, וניפגש אחורי זה לדון במתרחש. בינתיים, אני לא בטוחה בדיוק למה, האדיטוריאל הזה הוא הכנה לא רעה לכך - וכשלעצמו גם מצויד בכמויות Oomph ובשמלה בלתי נשכחת (האחרונה, ברור. אל תיפלו לפח הפרובוקציה).

5 תגובות:

חני אמר/ה...

עזבי ת'שמלה, הכסא רון ארד!
(חני בהפרעת קשב וריכוז)

lalaland אמר/ה...

היי! אני נטע הבלוג שלך ממש אדיר!התמונה הראשונה מועדפת עליי:)

דבי אמר/ה...

האמת שכשראיתי את השמלה האחרונה הייתי בטוחה שזה שוב בגד הגוף החרוש מאמריקן אפרל..

sefi אמר/ה...

הצללים באדיטוריאל הזה מהממים. השמלה מדהימה ואין שום קשר לבגד גוף החרוש.

מיכל♥ג'וש אמר/ה...

חני - הפרעה כזו, כן בבית ספרנו.
נטע - תודה!
דבי - שמא תבדקי אופציה לארגן שת"פ באווירת דב צ'רני x אקריס? ממנה אותך לבדוק את הנושא.
ספי - נכון, לא קלטתי עד כמה גדול תפקיד הצללים אבל תכל'ס הם שחקן מרכזי והורס כאן.