22.4.10

הוא הכיר היטב את הרגע הפסיכולוגי המדויק בו אין לומר דבר*

היום, 22.4.2010, בשעה 18:23, האינטרנט הגיע לשיאו.
תודו לי אחר כך (אה, ולמקרה שגם בכם יכה חשק עז לשוב לאוריגינל, הצטיידו כאן).

*

5 תגובות:

geffen אמר/ה...

חה חה חה!
omg danny de vitto i love your work!!!

ענבל אמר/ה...

מיכל, אני מאוד אוהבת את הבלוג שלך. הבחירות שלך תמיד מעניינות ואסתטיות עד מאוד. עם זאת, אחת לכמה שורות את בדרך כלל מרפררת למשהו שאני לא מכירה. זה בסדר, זה רק מגדיל את הפן המיסתורי והמתוחכם של הבלוג.
הפוסט הזה, לראשונה מאז שאני עוקבת אחרייך, נשאר סתום מבחינתי מההתחלה ועד הסוף. אין ספק שהפעם לא הבנתי מילה. לחצתי על כל הלינקים, קראתי בעיון כל מה שמצאתי, ופשוט לא הבנתי דבר.
סתם רציתי שתדעי.
זה לא אומר חלילה שאפסיק לעקוב.

סופ"ש נעים!

מיכל♥ג'וש אמר/ה...

גפן - פאק. מכל היצירה, יש מצב שזה הקטע האהוב עליי ביותר. בחיי!
ענבל - תודה על הכנות ועל דברייך. משמח אותי לשמוע שאת עוקבת ומתעניינת בנעשה כאן, והאמיני לי - בבלוגים אהובים עליי קרה לי המוני פעמים שגירדתי בראשי בתמיהה, מנסה להבין מה נסגר. אני מסכימה איתך, זה לא פעם מוסיף לתחושת הסקרנות כלפי הבלוג והעולם שלו, אבל גם ברור לי שבאותה מידה זה יכול פשוט להרגיז... וזו בטח לא המטרה כאן.
לכן אבאר ואגיד שהפוסט הזה הוקדש לטמבלר (פורמט שונה של בלוג) שבתורו מוקדש לסרט Mean Girls - סרט שהוא אירוע תרבותי. בלינק השני קישרתי לאפשרות ההורדה שלו: כך שאם לא יצא לך לראותאת הסרט, תוכלי לעשות בו שימוש. אם תחליטי לצפות ואחר כך תחזרי לפוסט הזה, אני בטוחה שהכל יהיה הרבה יותר ברור. בכל מקרה, כאמור, אני מעריכה את זה ששיתפת בתחושותייך ומקווה לא לגרום לך בעתיד לתסכולים מיותרים; אם כבר - אז רק לסקרנות בריאה. 

reve אמר/ה...

זה מזכיר לי שאתמול חשבתי שהאנשים המגניבים/גדולים באמת (לא בטוחה דיד הבדל בין הסופרלטיבים), אף פעם לא אומרים דבר משמעותי. כי המשמעות של דבריהם היא שם תמיד - באופן שלא אוכל לעמוד עליו כעת - ולהלן ההוכחה/תך:)

ענבל אמר/ה...

תודה מיכל, את מקסימה כתמיד.
אל חשש, הסקרנות ללא ספק עולה תמיד על התסכול.