"ניוטון היה הראשון שפיצל בתנאי מעבדה את האור הלבן לקשת הצבעים וכינה אותה בשם ספקטרום, בגלל יופיים של הצבעים שנראו לו כרוחות עליזות"*

[קמילה אקרנס להארפר'ז באזאר ארה"ב, גיליון יוני\יולי 2010]

יש מצב שבשביל ההפקה הזו המציאו באנגלית את הביטוי Home Run.

אין לי מושג מה זה אומר ספורטיבית (אף פעם אין לי), אבל על בסיס צפייה במספיק כדרדורי צ'יז אמריקאיים נדמה לי שמדובר בהקפה מלאה, יציבה ומסחררת של המגרש: הצלחה בכל תחנה ותחנה המתגבשת לכדי קרשצ'נדו ניצחוני בסיום (טוב, מדובר בצ'יז אמריקאי - סיום כזה הוא תמיד חובה).

כן, לפי כל הקריטריונים זו כנראה הגדרה לא רעה לפאזל השגעוני שהרכיבה כאן קמילה אקרנס. המילה פאזל אינה מקרית: התצלומים כמו מופיעים אל העולם מתוך הלחמה של בלוקים עזי צבעים (הו, הצבעים), ואין כמו השמלה מקולקציית סתיו 10' של בלנסיאגה (תמונה 7) - הבנויה כשלעצמה מבלוקים שמצוידים בכוחות עליונים - כדי לגלם את התמה של מלאכת הלֶגו הזו.

אבל היכן מתבצעת המלאכה, או יותר נכון - מהי פלנטת הלגו של אקרנס? נדמה שעל הסקאלה שבין הנוף המהפנט והמאיים של דה-קיריקו ('מסתורין ומלנכוליה של רחוב', 1914) לבין גלויות של צילומי שקיעה נוטפי קיטש כתום-אדום, מתעצבים גבולות המרחב של ההפקה. ומה שמהמם-חושים כאן הוא 'המוגדרות' החזקה של המרחב הזה - החל מהתמונה הראשונה, השפה שאותה הוא דובר היא מגובשת, קוהרנטית, ושלמה. הסטיילינג המחונן (מחונן, לא פחות) הוא חלק בלתי נפרד מהמילון שנפרש לפנינו - אבל לפני הכל, השפה הזו מושתתת על פַּלֵטת צבעים ייחודית, כשכל גוון הוא אות נוספת במערך. כמו בכל מחזה מפעים, השלמוּת מוּפרת בקצוות באופן שרק מגדיל את האפקט: הפתעות פסטליות (כמו הסוודר של פראדה, תמונה 2) נשזרות ומרחיבות את אוצר המילים ואת אופק המנעד. תמונה אחר תמונה, משפט אחר משפט, נבנה רצף הסיפור באופן מלא, יציב ומסחרר.

אה, ובעניין הקרשצ'נדו המסיים? נדמה לי שאי אפשר לבקש יותר מהמעיל\שריון שבנה אלבר אלבז לקולקציית סתיו 10' של לנווין - פצצת בורדו סוכרייתית שמותירה Sugar Rush עצבני גם הרבה אחרי שמסיטים ממנה את המבט. למען הסדר הטוב, יצויין שבמקור הופיעו עוד שתי תמונות נוספות שסגרו את ההפקה - אבל היי, אני את קורפוס הידע שלי בניתי כזכור על צ'יז אמריקאי. אינני בוחלת במניפולציות בשום צורה.

[*מתוך הערך 'ספקטרום' בוויקיפדיה]