"מאחורי התחכמותו החריפה של אנת'וני נתגבשה תפיסה, שלא היתה אטאוויסטית או מעורפלת, ואך בקושי היא בעלת משמעות פיסית, תפיסה מעוגנת בזיכרון על-אודות הרפתקאות אהבים אצל דורות רבים של התודעה האנושית, שבעוד היא מדברת וצדה את עיניה ומניעה את ראשה היפה, היא עוררה אותו כפי שלא קרה לו עד כה. המעטה שהכיל את נשמתה קיבל משמעות - זה היה הכל. היא היתה שמש, זוהרת, עולה, צוברת אור ואוצרת אותו - ואז, לאחר נצח, מקרינה אותו במבט של עיניים, בקטע של משפט, אל אותו חלק ממנו, שטיפח כל מה שהינו יפה וכל מה שהוא בגדר אשליה".[קייט מוס מגיעה ליום ההולדת שלה ב-2006, מסיבת-נושא סביב "The Beautiful & The Damned" | עמ' 57 של "היפה והארור", פ. סקוט פיצג'רלד. הזמנתי אותו כאן, ולהלן מסקנתי המלומדת: אין דברים כאלה]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה