פיבז,בואי נוציא את זה החוצה. בואי נדבר רגע על קולקציית ה-Pre-Fall הזו. כלומר, בואי לא נדבר על זה. כי זה סתם עצוב. זאת אומרת, לא כ-זה עצוב, אבל סתם כזה גורם-לי-לקמט-את-המצח-עצוב. קולקציה ראשונה שלך עבור סלין שאינה לוחשת לי דבר מה חדש. וכשאני אומרת "חדש", בתכל'ס, אני מתכוונת ל"אמיתי".
זו לא אשמתך. הקווים הנקיים מדי, החתוכים לעילא, הפכו כבר לכזו דרישת-סף שפתאום כל התמונות מקולקציות העלק-סתיו השונות מתבלבלות אצלי לכדי מאש-אפ ז'יבנשי-אי, בלנסיאגה-אי, אלטוזראי - הצלליות ואימרות הבגדים מחודדות ככריש נחוש, חסר פשרות.
לא עפה על הכריש הזה. אני מרגישה שזה כבר לא לגמרי הזמן שלו.
אבל הכל בסדר. אנג'ליקה יוסטון לא מכוונת אקדח אלייך, חס וכרפס! את יקרה לי כתמיד. אני יודעת שנשוב וניפגש בקרוב, מתישהו, ותלחשי לי סוד שיגרום לי להרגיש קרובה. אנג'ליקה פה פשוט כי מאוחר, ובחוץ קר, וכי מישהו צריך להעיר את המקום, את יודעת? וזה יכול לקרות באמצעות ירייה לאוויר או בכתר קוצני מוזהב או באדיטוריאל שיוקדש לקולקציית האביב של כריסטופר קיין או ברכישת שידה חדשה למשרד. וואטאבר. אבל זה מעבר לפינה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה