ג'יי גולייטלי

הפרק ה-100 של גוסיפ גירל, ששודר השבוע, מתחיל בשיחזור של אחד הנאמברים המוכרים ביותר (שלא לומר השחוקים ביותר) בתולדות הקולנוע (שלא לומר התרבות הפופולרית של המאה ה-20): 'Diamonds are a girl's Best Friends' של מרלין מונרו מ'גברים מעדיפים בלונדיניות' (הווארד הוקס, 1953). לא, זה הכי לא ספוילר, בין השאר גם מכיוון שזו לא הפעם הראשונה שזה קורה: שיחזורים מדומיינים של קלאסיקות הוליוודיות הם הכי בשגרה אצל בלייר וולדורף. אלא שהפעם, בלייר שיחקה בתפקיד אודרי הפבורן לא על במת חלומה שלה אלא בזה של סרינה ואן-דר-וודסן - שליהקה את עצמה, כמה בלונדיני מצידה, לתפקיד מונרו בשמלה הוורודה.

סרינה/מונרו מול וולדורף/הפבורן - לא נתעכב על המשוואה הפיהוקית הזו בשום אספקט שלה. גם לא על העובדה הברורה מאליה, לפיה כל יצור אנושי שינסה לחקות את מחוות הכתפיים המרלינית נידון לבזות את עצמו באופן חמור. אבל מה שכן חשוב להשתהות לגביו היא הנקודה שגם עם כל תפאורת האפר-איסט-סייד, כולל דן המפרי, נייט ארצ'יבלד וצ'אק באס כרקדני ליווי - היה ברור לסרינה (או לג'וש שוורץ, בתכל'ס, אבל לא נתעכב כרגע על הפרטים) שהביצוע שלה לא יכול בשום פנים ואופן לכלול את החלק החשוב ביותר בשיר. ואני מדברת, כמובן, על 17 השניות הקריטיות בין 01:05 ל-01:22.

"Tiffany's!

Cartier!

Black Star, Frost Gotham,

TALK TO ME HARRY WINSTON, TELL ME ALL ABOUT IT!"

גבירותיי ורבותיי, זו אינה פרסומת סמויה וגם לא תסמונת טורט בגרסה מותגית. זהו הראפ הנשי הראשון.