[מגזין Love, גיליון אביב 2012 | א) צילום שער: Mert & Marcus | ב) בימוי "Fanclub" (צפו כאן אם הסרטון מסרב לעבוד): רות' הוגבן וקייטי גראנד| ג) "30 שנה של אופטימיות", צילום: מריו טסטינו, סטיילינג: Panos Yiapanis]א) בשעה טובה, השכילו בגיליון החדש של מגזין Love לעזוב את העניין המייגע של השערים הכפולים והמכופלים, והסתפקו בלינדה אוונג'ליסטה אחת ויחידה (צילום: Mert & Marcus). החל מרפרנס לקלאסיקה של אבדון ועד לכותרת המשנה שיוצרת רצף ברור של "עידן האלגנטיות", מ-1992 עד 2012, עבורי זוהי סוג של כפרה אינטליגנטית על החטא הקדמון של המגזין (השער הראשון והמשעמם עם בת' דיטו).
ב) גם הסרטון שמלווה את יציאת הגיליון מצליח להתעלות על הנטייה הטרחנית של סרטונים רבים בז'אנר. כל הנעליים והתיקים שמופיעים בו לקוחים מארכיון לואי ויטון לאורך השנים - ארכיון שלקייטי גראנד היתה השפעה עצומה עליו בעשור האחרון - והוא נסגר בסאונד ראוי בהחלט, הדי זיקוקים רחוקים שמעידים על הספקטקל שזה עתה התרחש.
ג) האדיטוריאל רחב המידות הזה (התמונות שלעיל הן בקושי חמישית ממנו) מתפרסם בגיליון תחת הכותרת "30 שנה של אופטימיות", ואני מניחה שהכוונה היא למעין סיכום ביניים לקריירה של מריו טסטינו. הצבעים העזים, הדמויות הגדולות מהחיים, הטעם הרע (ועוד ערכתי החוצה צילום של דייוויד בקהאם), הרגישות הפופית - כולם כאן, Full Blown.
אם יש משהו שהיה יכול לגרום לי לרכוש מנוי ל-Love במקום להסתפק בקנייה רנדומלית פה ושם - הרי שזהו טריו א+ב+ג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה