זהו הקמפיין המלא של קנזו לעונת אביב 2012. צילם אותו מריו סורנטי, והוא הראשון שמתפרסם תחת הניהול האמנותי של הומברטו לאון וקרול לים, הפרודיג'יז האהובים שיובאו מהממלכה של אופנינג סרמוני. רק מילה אחת דרושה כדי לתאר את מה שהולך כאן - UPPER. יחד עם טרלולו של טסטינו, מדובר בפּוּלס אנרגטי רציני: בדיוק מה שצריך כדי לפתוח בנחישות את חודש שבועות האופנה שלפנינו (אמא'לה).
[מגזין Love, גיליון אביב 2012 | א) צילום שער: Mert & Marcus | ב) בימוי "Fanclub" (צפו כאן אם הסרטון מסרב לעבוד): רות' הוגבן וקייטי גראנד| ג) "30 שנה של אופטימיות", צילום: מריו טסטינו, סטיילינג: Panos Yiapanis]
א) בשעה טובה, השכילו בגיליון החדש של מגזין Love לעזוב את העניין המייגע של השערים הכפולים והמכופלים, והסתפקו בלינדה אוונג'ליסטה אחת ויחידה (צילום: Mert & Marcus). החל מרפרנס לקלאסיקה של אבדון ועד לכותרת המשנה שיוצרת רצף ברור של "עידן האלגנטיות", מ-1992 עד 2012, עבורי זוהי סוג של כפרה אינטליגנטית על החטא הקדמון של המגזין (השער הראשון והמשעמם עם בת' דיטו).
ב) גם הסרטון שמלווה את יציאת הגיליון מצליח להתעלות על הנטייה הטרחנית של סרטונים רבים בז'אנר. כל הנעליים והתיקים שמופיעים בו לקוחים מארכיון לואי ויטון לאורך השנים - ארכיון שלקייטי גראנד היתה השפעה עצומה עליו בעשור האחרון - והוא נסגר בסאונד ראוי בהחלט, הדי זיקוקים רחוקים שמעידים על הספקטקל שזה עתה התרחש.
ג) האדיטוריאל רחב המידות הזה (התמונות שלעיל הן בקושי חמישית ממנו) מתפרסם בגיליון תחת הכותרת "30 שנה של אופטימיות", ואני מניחה שהכוונה היא למעין סיכום ביניים לקריירה של מריו טסטינו. הצבעים העזים, הדמויות הגדולות מהחיים, הטעם הרע (ועוד ערכתי החוצה צילום של דייוויד בקהאם), הרגישות הפופית - כולם כאן, Full Blown.
אם יש משהו שהיה יכול לגרום לי לרכוש מנוי ל-Love במקום להסתפק בקנייה רנדומלית פה ושם - הרי שזהו טריו א+ב+ג.
[ואם כבר סגידה להארי ווינסטון, הקמפיין שפטריק דמרשלייה צילם עבור המותג ב-2010 הוא יחיד מסוגו: כזה שאינו כולל שימוש בברונזר או סופר קלוז-אפ מצועצע, ומציג חיוך בווליום-אמת שנדיר למצוא כמוהו הן בקמפיינים והן במגזינים.]
הפרק ה-100 של גוסיפ גירל, ששודר השבוע, מתחיל בשיחזור של אחד הנאמברים המוכרים ביותר (שלא לומר השחוקים ביותר) בתולדות הקולנוע (שלא לומר התרבות הפופולרית של המאה ה-20): 'Diamonds are a girl's Best Friends' של מרלין מונרו מ'גברים מעדיפים בלונדיניות' (הווארד הוקס, 1953). לא, זה הכי לא ספוילר, בין השאר גם מכיוון שזו לא הפעם הראשונה שזה קורה: שיחזורים מדומיינים של קלאסיקות הוליוודיות הם הכי בשגרה אצל בלייר וולדורף. אלא שהפעם, בלייר שיחקה בתפקיד אודרי הפבורן לא על במת חלומה שלה אלא בזה של סרינה ואן-דר-וודסן - שליהקה את עצמה, כמה בלונדיני מצידה, לתפקיד מונרו בשמלה הוורודה.
סרינה/מונרו מול וולדורף/הפבורן - לא נתעכב על המשוואה הפיהוקית הזו בשום אספקט שלה. גם לא על העובדה הברורה מאליה, לפיה כל יצור אנושי שינסה לחקות את מחוות הכתפיים המרלינית נידון לבזות את עצמו באופן חמור. אבל מה שכן חשוב להשתהות לגביו היא הנקודה שגם עם כל תפאורת האפר-איסט-סייד, כולל דן המפרי, נייט ארצ'יבלד וצ'אק באס כרקדני ליווי - היה ברור לסרינה (או לג'וש שוורץ, בתכל'ס, אבל לא נתעכב כרגע על הפרטים) שהביצוע שלה לא יכול בשום פנים ואופן לכלול את החלק החשוב ביותר בשיר. ואני מדברת, כמובן, על 17 השניות הקריטיות בין 01:05 ל-01:22.
"Tiffany's!
Cartier!
Black Star, Frost Gotham,
TALK TO ME HARRY WINSTON, TELL ME ALL ABOUT IT!"
גבירותיי ורבותיי, זו אינה פרסומת סמויה וגם לא תסמונת טורט בגרסה מותגית. זהו הראפ הנשי הראשון.
[כובע גשם וטיפות קריסטל על שאלה מונרוק (צילום: טומי טון) ⬅ Moschino Cheap & Chic, תצוגת סתיו 2012 שנערכה אתמול ⬅ דיור, קולקציית אביב 2005 ⬅ אלטוזארה, קולקציית סתיו 2012 ⬅ המהדורה היפנית של "בת 16 הייתי" ⬅ לאנה דל ריי בצילום של מריו טסטינו, ווג בריטניה מרץ 2012 ⬅ Mean Girls, הסווצ'רט (תודה ל-E) ⬅ ז'קט של מוסקינו מקולקציית האביב האחרונה בצילום של אלסדיר מק'לילן ⬅ פרואנזה סקולר, תצוגת סתיו 2012 ⬅ שמלה של כריסטופר קיין מקולקצציית הריזורט האחרונה בצילום של Victor Vauthier ⬅ אנה ווינטור, מתישהו בניינטיז]
