26.2.91

הבטחתי ולכן אקיים. לכמה מחברי הפייסבוק שלי פיסת האקסהביציוניזם הזו כבר מוכרת, אבל קאם און! בכל זאת מדובר פה במקינטוש, וחוץ מזה - אני לא סוגדת כאן למעשה ידיי, שהרי ברור שאמא שלי היא זו שהיתה אחראית לגדוּלה. אני הסתפקתי בלהתאהב בלוגו שהיה להם אז, עוד לפני שהם עברו למונוכרומטיות העתידנית (לטס פייס איט, אני עדיין מאוהבת) - וככה נבחרה התחפושת. לסיום העניין, פרט שסוגר סופית את עניין גדולתה של אמא שלי, ולאו דווקא של התחפושת: כן, המבוך גם אשכרה היה פתיר, ובתוך הקופסה שלי הותקנה שקית טופי שנועדה לתגמל את הפותרים נכונה. שבתכל'ס, זה סוג של Trick or Treat, ולכן אנחנו סוגרים כאן סופית את מעגל ה-Halloween, שחל היום. כשי, העניקו לעצמכם טופי וירטואלי בטעם תות (ממני ומאמא).

עכשיו הכל ברור

[חדווה עמרני בפסטיבל הזמר, 1979 | מתוך תצוגת אביב 2010 של לנווין, צילום: Wireimage]

אלבר אלבז, עלינו עליך. מעכשיו אתה יכול לספר לעולם כולו שבסטודיו שלך מתגנים מוצרט, שטוקהאוזן, או סתם הפופ המטופש של קרלה ברוני - אנחנו נדע את האמת האפלה. חדווה עמרני, אלבר? סירייסלי? [הסרטון: דרך ט', האחת והיחידה]

שישי שמח

[ווג סין, גיליון נובמבר 09', צילום: נורמן ג'ין רוי]

בהמשך לזה, כמובן. גם בלי גני הטולרי ופודל לבן מפונפן, השישי הזה מסתמן כטומן בחובו אופציות כיף לא מעטות (ואף מילה על הגשם). שבת שלום. [עדכון: התקלה בפוסט על נערת ליכטנשטיין תוקנה. לעולם אל תשתמשו ב-Photobucket להעלאת תמונות, זה תמיד נגמר בעוגמת נפש (לעומת זאת, אני ממליצה בחום על Tinypic). חוצמזה, אם אנחנו כבר פה, פירוט עדכני של שלוש מאופציות הכיף להיום: כתבה שנראית מעניינת באל.איי טיימס על דור הענקים של צלמי האופנה פן-אבדון-ניוטון, חלק ראשון של ניסיון לנתח את המסתורין מאחורי מרטין מרג'יאלה, וכדי לחתום במצב רוח מרומם: שאלות ותשובות עם ריקי ג'רווייס הגאון בניו יורק מגזין. אני רק בדרך לקריאה, אז אני לא חותמת על איכות התחנות האלה - אבל הן עובדות היטב גם בגדר אפטייזרז (מצטערת, מתאבנים זו מילה לחלוטין מדכאת תיאבון.)]

סטמפה

זו אמנם תמונה מבאסת (לכו תסמכו על מצלמת אייפון, כמו שטוענת שיקסע), והיא אמנם חתוכה באופן מוזר, ואמנם אלה לא הגרבונים של בלנסיאגה - אבל אני את גרבוני הנקודות שלי קיבלתי. שזה משפט שהרבה יותר כיף (ושימושי) להגיד מ"אני את הבגרות שלי עשיתי", גם אם יש דמיון מסוים באינטונציה. בכל מקרה, שלא תגידו שאני סתם מחלקת פה הוראות בלי לעקוב אחריהן בעצמי: את הדרך לנווט ביום האפרפר הזה שטחתי מוקדם יותר, וגם אם לסניף הדואר לא הגיע תיק מעטפה מבית סאן לורן - אני עדיין מה זה מרוצה.

אה, אז ככה לובשים את זה

[נטליה וודיאנובה מתרגלת את הצעדים שלימד אותנו ריקרדו טישי. מתוך הגיליון הבא של V Magazine, סטיילינג: ניקולה פורמיקטי, צילום: הדי סלימאן]

קרמבו קומבו

[מקור: לא ידוע]
הצעת הגשה ליום אפרפר: פרחים, טרנץ' וקלאץ' מעטפה (שלוקח את הקונספט צעד אחד קדימה) של YSL. לחילופין, שווה לשקול גם עסקת חבילה של פרחים, טרנץ', ואיסוף חבילה משמחת מהדואר. מי יודע, אולי מסתתר שם תיק מעטפה של YSL?

ייתכן טפטוף קל

סתיו. תופעות לוואי מוכרות על ידי האגודות השונות: נשימות עמוקות וסבלניות, חיבוק חם לארון וההפתעות שהוא מציע לפתע, הערצה עיוורת לקלייר דיינס, לגיטימציה מחודשת לשתי בובות הפרווה שנותרו בחדר, כניעה מוחלטת לשירים שמשובצים בפסקולי הסדרות האהובות (הקראש האחרון: Heartbreak Beat של ה-Psychedelic Furs הנהדרים עד כאב, צף בפרק 5 ב-Glee של ריאן מרפי), הפצעת פרשנות חדשה לגלידה, דחף פתאומי להגיד את כל מה שצריך להיאמר, וגם את מה שלא.

נערה עם עגיל פנינה, גרסת הרֶדי-מֵייד

זה מרגיש די דבילי לכתוב על חג חו"לי כמו Halloween (לא הצלחתי לתעתק את זה בדרך שמצאה חן בעיניי) - שחל בסוף השבוע הקרוב - אבל אחרי הפרק בנושא של גוסיפ גירל ששודר השבוע איכשהו זה מסתדר לי בראש (חוצמזה, את כריסמס כבר חגגנו פה, ככה שזה ממש לא ביג דיל). חוצמזה, אני ממש לא הולכת לקשקש על דלעות מאירות וכאלה, אלא פשוט להציג את אחת התחפושות הקוליות שנתקלתי בהן, שהעלתה הבלוגרית הזו לכבוד החג. כפרה על Halloween:

והפרחים לליכטנשטיין:

[Roy Lichtenstein, Crying Girl, 1963]

חתיכת Halloween שמח, הא? כל העסק הזה גורם לי לשקול ברצינות להעלות לכאן ביום החג (זה יוצא בשבת, ה-31 באוקטובר), תחפושת עבר שלי. היא אולי לא מתחרה עם זו שלמעלה (קשה לי לחשוב על אחת שכן), אבל בהחלט מהווה אצלי - עדיין, מה לעשות - סיבה לגאווה לא מועטה. עוד נראה בקשר לזה. בינתיים אני הולכת לנסות לנסות לעטות עליי שתיים-שלוש-מאתיים וחמש פולקה דוטס. אדומות, ברור.

סֶקוויניטי 2.0

כמה נוצצים שהתפזרו לי במגירה, והגיע הזמן לאסוף ולאוורר (כי אין כמו לאוורר נוצצים. למעשה, זה סוג של חובה אזרחית): 1. מבט חודר, כריות כתפיים וכמה ניצוצות מאחור (צילום - ג'ולין סניידרס); 2. גלויה, מקור - לא סגורה על זה, כמו עם כל הגלויות; 3. מתוך Tush #18, צילום - מרקוס פריצי; 4. סופרנובה; 5. סופרנובה בקטן - מתוך Glamour הולנד, גיליון נובמבר 09' (צילום - Annemarieke van Drimmelen. תתמודדו עם זה איכשהו); 6. פרט מתוך תצוגת אביב 2010 של לנווין (מקור - סטייל.קום); 7+8. פרטים מתוך תצוגת אביב 2009 של רודארטה (דרך אגב, אם כבר האחיות מלאווי, שהוזכרו כאן בהקשר למירנדה ג'ולי, הנה איחוד כוחות של הנ"ל באחד הצילומים האחרונים של טומי מג'ק וג'יל. טלפתיה קוסמית או משהו כזה); 9. מתוך הבלוג של בטי, ילדת פאייטים בכל רמ"ח איבריה; 10. לורן סנטו דומינגו בפריטי ספארקל נחשקים כהרגלה בקודש; 11. טקסי! (צילום - פליילאסט); 12. השמלה - של גוצ'י (כבר כיכבה פה לא פעם); 13. טאו אוקאמוטו זוהרת באדיטוריאל מתוך ווג ניפון האחרון, בחליפת גוצ'י ואותו הדפס מנצנץ, כן כן; 14+15. מאותה הפקה בווג ניפון, צילום: מאריו ויוואנקו; 16. הרגליים של בלייק לייבלי מתהדרות בעקבי קליפסו של כריסטיאן לובוטין (רק גאון שיווקי יכול להמציא שילוב מילים כזה, עקבים+קליפסו. וכשלזה מתווספים נצנצים, אז כבר בכלל אי אפשר להגיד יותר כלום); 17. התמונה שצריכה להופיע במילון תחת הערך "מתנה"; 18. טיול שגרתי בשדה, מקור - לא ידוע; 19. מתוך תצוגת אביב 2009 של איב סאן לורן (צילום - כריס מור); 20. ג'ניפר קונלי (בינגו למיס ספארקס!) בעוגת האוכמניות של YSL מהתמונה הקודמת (מתוך גיליון פברואר 09' של הארפר'ז באזאר הבריטי, צילום: פאולה קאדוקי); 21. סווצ'רט פיות; 22. מתוך גיליון נובמבר של מגזין Rush האוסטרלי: דאול קים מתחרפנת מאוברדוז של נוצצים - התקף רצוי שהנהלת, מערכת ומועצת איי לאב ג'וש מעודדת באופן שאינו משתמע לשתי פנים.

פסקול נחיתת בוקר

[טים ווקר לגיליון אוקטובר 09' של ווג בריטניה | Lindsrtøm - I Feel Space]

מצחיק איך הפעם הממשק של Soundcloud מתאים יותר מתמיד - בשם ובכלל. וכן, שוב מקשיבים לחבר'ה שבשם שלהם מופיעה האות ø - סימן בדוק למוצא סקנדינבי, Hence - מתכון כמעט-מובטח לאקסטזה מאופקת ואנינה (אוקסימורון? לא אצל סקנדינבים).

פאר היצירה

[קוקו רושה בגיליון יוני\יולי 2008 של מגזין Numero, צילום: סופיה סאנצ'ז ומאורו מונג'יאלו. לחצו, לחצו, לחצו להגדלה]

נדמה לי שזה אחד האדיטוריאלז הכי יפים שנעשו אי פעם.

בהתחלה רציתי לשים רק את התמונה הראשונה מפה - בעקבות זה (אם כבר תמצית מרוכזת של מחוכים ופרחים) - אבל האמת היא שבלי קשר לכלום, לשומדבר, גם לא לזמן, ההפקה הזו עומדת בפני עצמה ומסנוורת בעוצמה שלה. יכול להיות שחלק מזה נובע מהעובדה שהיא מעין נגזרת של היצירה של מילה 'אופליה' (1852) - אבל בתכל'ס, זה פרט שלמדתי רק עכשיו, ובסדרת הצילומים הזו הייתי מאוהבת כבר המון זמן. חוצמזה, כשהקשרים הם ברורים מדי - "אה, כן, זה פשוט נולד כתוצאה מכך וכך, או כך או אחרת" - כל מה שנשאר זו פיסת אינפורמציה דלה, שורה של כמה מילים שהיא חסרת משמעות בעצם. ומי יבחר בדבר כזה לעומת תמונות שכאלה?

בסדר שרה'לה, אני מבינה שאמרו לך שחברבורות זה הכי קורה עכשיו, אבל לא צריך להגזים

[צילום: Inez van Lamsweerde & Vinoodh Matadin לגיליון נובמבר 09' של ווג פריז. מוקדים ראויים לתשומת לב: א. המגפיים הלא ייאמנו של איזבל מאראן בתמונה השנייה; ב. התקרבנויות האופנה הקודמות של שרה'לה: 1, 2]

פחדרון בארון

בזמן שבוע האופנה שנערך בפריז הזמינה Collette, החנות-הכה-קולית-עד-שהיא-כבר-כמעט-לא-קולית-כלל, את האחיות מאלאווי, המעצבות והמקימות של בית רודארטה, לאצור חנות בתוך חנות\'חדר השראה' שיספק הצצה לעולמן המתוסבך משהו (ואנחנו הרי יודעים שהוא כזה, כיוון שהוא אחראי להנפקת הזיות כגון זו). כצפוי, היו שם בובות מאיימות:
ובובות אנושיות קצת מאיימות גם הן, בדרכן:
אבל הכי חשוב, היה שם הדבר הזה - שחציו מאיים, וחציו השני עושה את ההיפך הגמור:
מעט מחקר הראה שאלו לא כריות שיצרו האחיות עבור האירוע, אלא עבודה של האמנית\במאית\וואטאבר מירנדה ג'ולי. בהתחלה, אני מודה, התגלית הזו מעט כיבתה את התלהבותי (אני זוכרת מעט מאוד מהצפייה ב"אני, אתה וכל השאר", אבל הרושם הכללי שהיה לי הוא של מנייריזם די מרגיז בסופו של יום, ולא הרבה יותר). אבל אז נכנסתי לאתר שלה, ומסך הכניסה המגניב - שבו מקלידים איזה 'קוד סודי' שעולה בדעתכם, ולמרות זאת נכנסים בלי בעיה (נסו ותכייפו) - קצת שיפר את תחושתי בעניין. כן, מנייריסטי ומתייפייף, אבל עדיין קצת חמוד. ואם לחזור לענייננו, הבחורה בכל זאת הביאה לעולם את אחת הכריות ההורסות - הנה מבט מקרוב עוד יותר:(נמסה)

כמו שלמדתי פה, אפשר לקנות את צמד הכריות - גם הממיסה וגם המאיימת - באתר מלא האטרקציות הזה (מצחיק, בדיוק הזמנו למטבח בדירה החדשה את הספל המשופם של פיטר איברויגר, שנמצא אצלם בבסט-סלרז - אבל עשינו את זה מהאתר של האמן ובכלל לא ידענו שזה נמצא בעוד מקומות). רק היזהרו, כיוון שאם הכריות האלה מיועדות למיטה זוגית, כל לילה מועד לפורענות בשל הדילמה הבאה: מי יקבל את הכרית מנבאת-הטובות מבין השתיים? פתרון אפשרי: קניית שני סטים, וזריקת הכריות המיותרות, המכוונות לחלומות בעייתיים, לאלף אלפי עזאזל. אם זו הדרך שבוחרים ללכת בה, נראה לי שזה מקרה קלאסי של עושר = אושר.

האדם החושב

רק דיברנו, והנה כבר דלפה לרשת תמונה מסט הצילומים הארגנטינאי של קמפיין שאנל לעונת אביב 2010. מבט על קלאודיה שיפר מראה שמשהו מהווייב האצילי ושיק הקאוגירל המתוקתקת\חובצת החמאה נשאר באוויר עוד מהקמפיין של העונה הקודמת - ריכוז של מודעותיו אפשר למצוא כאן (וטייק חמוד ביותר עליהן, מבית היוצר של אפונה, אפשר למצוא כאן). מה שמגניב בתמונה הזו זה כמובן המראה הנדיר ביותר של קארל ללא משקפי השמש הקבועים שלו - האמת היא שככה הוא דווקא מרשים יותר בעיניי, איכשהו (לא מרשים כמו פה, אבל עדיין [האמת, לא בטוח ש'מרשים' זו המילה. תחליטו בעצמכם]. קישרתי כבר לתמונה הזו? לא חושבת - אבל גם אם כן, אי אפשר יותר מדי ממנה. וכן, זה הוא. באמת). חוץ מזה, גם הזיווג של לאגרפלד קשישא ושיערו הסמי-ויקטוריאני יחד עם המקבוק הנוצץ והעתידני שמולו משדרג את התמונה הזו לדרגת מקדם כיף גבוהה במיוחד. [מקור: Fashionologie]

שישי שמח

ריצ'רד אבדון - דובימה בקלוש של בלנסיאגה, קפה דה-מאגו, פריז, 1955.