שישי שמח

[קירסטן דאנסט מול טרי ריצ'רדסון וקערת דגנים, T Magazine]

השכמה מוקדמת

[ריצ'רד בוש ל-i-D, גיליון סתיו 2011]

על אף שאינני מצוידת באביזרים אולדנבורגיים עוצרי נשימה (הקלאץ' העצום, הוי הקלאץ' העצום), נדמה שעומס המחשבות מציב להם תחרות ראויה מבחינת משקל ודחיסוּת-יתר. תמיד בעיתות כאלה אני מוצאת את עצמי מזמזמת את הטיוּן הזה. "Boy, you're gonna carry that weight a long time" היא שורה מנצחת, שאיכשהו משתתפת בעדינות במשא/מסע (וגם "In the end, the love you take is equal to the love you make", אבל זה כבר עניין לפוסט אחר).

שישי שמח

[טו-דו ליסט של ג'וני קאש]

Note: לא לפספס כשכישרון עצום נוחת במקום מגוריך.

מולהולנד פינת אלנבי

[אלסיו בולזוני ל-Grey, גיליון סתיו-חורף 2011/12]

מתקשה לחשוב על אדיטוריאל שמתאים יותר - על הכוריאוגרפיה הסינמטית, הפסיכוטית והמערערת שלו - להנגאובר המנטלי המתחייב מ-4 שבועות אופנה עמוסים בחומר שהמערכת כעת נדרשת לעבד ולהכיל. היות החדש חדש, זה חתיכת קטע, הא? אופנה זה משוּ.

שישי שקט

[סטיב ג'ובס, 1982]

מעריצה, אבל בעיקר אוהבת.

הפרעת צווארון וריכוז

[קרדיטים: העבירו את העכבר על גבי התמונות | עדכון: הפוסט נערך ב-26.11.11, כשבחלקו השני הקדיטים עלומים. אובססיות גומרות את האנרגיה]

אי שם בפסגות, יחד עם סלין, נדמה לי שתצוגת שבוע האופנה הפריזאי שלרוב אני מצפה לה יותר מכל היא זו של מיו מיו. המועד הוא מחר ב-14:00 שעון פריז, ולכן אין זמן מתאים יותר לחזור לאובססיה המוכרת: איסוף ההבלחות של מיו מיו באדיטוריאלז של התקופה האחרונה. בסיבוב הזה מדובר כמובן על קולקציית סתיו 2011, והתמקדתי רק בחטיבת מעילי וסריגי האוּלטרה, בעלי הצווארון שאי אפשר לטעות בו. את סקציית שמלות האולדסקול הפרחוניות, שכיכבו גם הן בהפקות אין ספור, הותרתי בצד. גם לאובססיה יש את הגבולות שלה.

או שמא?