"ואנו, אנו חנוטים באהבה רבה / באהבה, באהבה רבה"

[מתוך ווג פריז, גיליון פברואר 2010. סטיילינג: קארין רויטפלד ועמנואל אלט, צילום: Inez+Vinoodh]

לווג פריז יש נטייה כזו, לקחת עונת קולקציות שלמה (במקרה הזה: אביב 2010) ולפרק אותה לאדיטוריאל כמעט אנציקלופדי.

אני אוהבת את הנטייה הזו.

אני אוהבת את הדרך שבה אוסָפים בטון שונה לגמרי האחד מהשני מוצבים בקונטקסט שמאפשר ליצור קשר ביניהם. אני אוהבת, נכון להרגע, להשתמש במילה 'אוסף' במקום 'קולקציה', כי יש בזה משהו שהופך את קנה המידה לאנושי יותר, קרוב יותר. אני אוהבת את הרכות שלפתע מקבל כאן האוסף של Comme Des Garcons הזוויתיים לרוב. אני אוהבת את הצירוף הדגול של בננת השיער הענקית\\ספק מטפחת, ספק סדין המכסה אותה\\משקפי שמש שנועלים ברגישות את כל הסיפור - והופכים אותו לדלי דימויים שמושה לי זכרונות מאדם אהוב שכבר לא כאן. אני אוהבת את נופך הפרוורטיות שנשפך על האוסף של Alaïa כשמצרפים אליו מסכות תחרה מופרעות שמהדהדות מרג'יאלה. כן, ואני אוהבת כל כך את המראה של חצאית העור הנפוחה הזו, בעיקר כשהיא עומדת תחת שמש מרוקו העזה, בעיקר כשהיא משודכת לעליונית לבנה פריכה עד כדי התפצפצות.

אני אוהבת לראות את ההתרסה הילדותית של האוסף של מיו מיו הופכת להתרסה All the way. אני אוהבת לראות נשים יפות עד כאב כשאני מרגישה שיש להן משהו להגיד לי, וכך הופכות את הכאב למשתלם ומוצדק מוסרית. אני אוהבת שמספקים לי מצע לאהבה.

שישי שמח

[לה אודרי, צילום - לא ידוע]

מחר - התאריך המסתורי המתקרא ט"ו בשבט. סיבה טובה להתקשט בתפוזי שמש.

יש בכלל זן כזה? הממ. צריך להיות.

היפרגליקמיה

[שאנל קוטור 2010 | סוג אחר של סוכריית כותנה, ובלעז - Cotton Candy]

מוץ, תבן, וכיו"ב

[מקור: Stylesightings]

בקסטייג' בתצוגת האביב של ברברי - קלוז אפ מעורפל ומערפל חושים של הדגם המשמח היחיד שנצפה בתצוגה, בין ים הקפלים הפסטליים והכווצוצים המשמימים (צר לי, כריסטופר ביילי, אבל אתה יודע שאני צודקת). מה שכן, לפחות הדגם הזה נחגג כאן כיאות (וגם פה, יש לציין) - כל פעם שאני מביטה בתמונה הזו ומנסה להבין איך עובד בה הפוקוס, אני נכשלת לחלוטין.

אבל זה כישלון שמח, לגמרי שמח.

השוליים הכחולים

[צילום: סטיבן מייזל]

תמונות מתוך קמפיין אביב 2010 של פראדה ממשיכות להופיע, ואני, מצידי, ממשיכה להרגיש כאילו מטפטפים סביבי קרמל מומס. כל צד עושה את העבודה שלו.

השמנת מוקצפת במטרפה במהירות בינונית; לאחר זמן מה מגבירים את קצב הטריפה. לאחר תקופת זמן זהה מגבירים את הקצב שוב (עליית מדרגה שליש-שליש-שליש)

יש סברה כזו, שכלות לעולם אינן מספיקות לאכול ביומן הגדול.

יש אנשים שדחוף להם להפריך סברות.

Lukka Sigurdardottir, שיחקת אותה.
אני בטוחה שגם ויקטור וגם רולף ישמחו לביס מהפצצת הקצפת שדפקת פה. אל דאגה, הם יעניקו לך ביס משלהם בתמורה. [צילום: סטייל.קום]
ואם תחליטי שלא מספיק לך ביס, ושאת הולכת על כל העוגה - ז'תומרת השמלה, ז'תומרת היצירה - דברי עם מגדלנה, שגם פתחה את תצוגה האביב של החבר'ה וגם מציגה לא מעט ביסים ממנה בדפי גיליון פברואר של Dazed & Confused. בדומה לנטליה, היא תסביר לך בדיוק איך לגרום לפיק ברכיים בעת לבישת הזיה מוחלטת. ואם אתן כבר מפטפטות, אל תשכחי לכבד גם אותה בפרוסה - היא בהחלט תוכל להיעזר בזה. [צילום: ג'וש אולינס]

שישי שמח

[תמונה: Tobacco & Leather]

תנופה - עניין חשוב מאין כמותו. קדימה ~ ~ ~

איה פלוטו?

[דרך Knightcat, צילום: קוברהסנייק]

אנוק לפר משתגרת בשמלה החללית (דיון מימים קדומים של ג'וש) של פיטר פילוטו (דיון מימים קדומים קצת פחות).

לורדי

עמוד ב-Self Service, גיליון סתיו\חורף 09'. לא יודעת אם "עמוד" זה שם ראוי עבור המגרש שבמסגרתו שוכנת יצירה כזו, אבל אין צורך להתקטנן. רק לבהות.

די צייט, דר גייסט

[מתוך קולקציות Pre-Fall 2010 של (משמאל לימין) פרואנזה סקולר, סלין וז'יבנשי. תמונות: סטייל.קום]

או. מיי. גאד.

לחצו, לחצו על קליק ימני להגדלה.

אני יודעת, כבר לכלכתי פה כאילו אין מחר על פארסת עונת ה-Pre Fall. הכל נכון, אולם כאחרונת זונות המותגים אני נאלצת כעת להקשיב לתקתוק גלגלי השיניים של מכונת הקפיטל הגדולה, ופשוט להגיד תודה.

תודה לכם, ג'ק מק'קאלוך ולאזארו הרננדז, פיבי פילו, וריקרדו טישי; תודה על שהראיתם לי מהו ריגוש - ומהו לבוש - בדיוק בשנייה זו, ברגע זה, בנקודה זו של החיים.

שישי שמח

[צילום: ריימונד מאייר]

מנוחה.

וכן, נו, כמה מוקדי סינווּר לא יכולים להזיק.

יש לנו זוכה!

אמנם לא זה יהיה נייר העטיפה שיארוז את גיליון הווג בריטניה החגיגי, אבל הוא בהחלט ראוי כדי לציין את זכייתה של המגיבה אליס - נועה קידר, בלוגרית Glitter & Cream, סטייליסטית ואשת אשכולות באופן כללי. גברת קידר, שלחי לי מייל ל-ronel.michal.ronel@gmail.com ובו פרטי כתובתך, ומשלחת חדי קרן תלווה את הפרס במסעו אלייך. כן, משלחת חדי קרן! אמנם לא תוכלי לאתרם - ככתוב, הם פשוט סופר-שקטים - אבל לדעתי הם לא יחמיצו מסע שכזה.

נעילת התחרות היא הזדמנות מצוינת לדבר על עניין נוסף, שעד כה לא היה לי ברור אם בכלל יש לדון עליו מעל במה זו - אבל נראה לי שזה בכל זאת במקום. כן, ג'וש מתעדכן פחות מכרגיל בתקופה האחרונה - מי שמקבל את עדכוניי בטוויטר כבר הספיק ככל הנראה להבין שנכנס לחיי הגורם הזה, נו, מה שמו, כן: עבודה של גדולים. אחרי כמה וכמה שנים שבהן בניתי לעצמי מסגרת עבודה עצמאית, החלטתי אחרי הרהורים ארוכים שהקריירה כ-DJ אמנם נתנה לי לא מעט (בלשון המעטה), אבל היא לא מה שאיתו אני רוצה להמשיך אל האופק. כשדיברתי עם סיומו של העשור על התחלות חדשות, מסגרת העבודה החדשה היא בדיוק מה שהיה לי בראש, ואחרי שבוע של לנסות אותה בעולם האמיתי יש מצב שאני סופסוף מפסיקה (קצת) עם החששות ומתחילה להתרגש.

וויץ' איז קול.

מה שחשוב לי להגיד הוא שג'וש כבר חלק ממני - וגם אם בתקופה הקרובה הוא יזכה לטיפול מעט פחות 24/7, אין משמעות הדבר שהוא הולך לשום מקום. ההיפך; כמו שאני רואה את זה, הוא רק הולך להרוויח מכל הגדילה הפתאומית הזו - גם אם זה משהו שאפשר יהיה לשים לב אליו בהסתכלות טיפה יותר ארוכת-טווח. יש לי תוכניות מנצנצות עבור ג'וש, ואני חושבת שהוא הולך להגשים אותן מעל ומעבר לציפיותיי - ככה זה כשיש לך ליווי קונסיסטנטי של משלחת חדי קרן.

בקשיש

[טים ווקר לווג ניפון, יולי 2007]

זהו, מחר ההגרלה הגדולה (סתם, הקטנטנה) סוגרת שבוע והמנצח\ת יעלו בגורל - זוהי קריאה אחרונה להשתתפות. כפי שכבר ציינתי, מפאת גילוי הכיף המעורב בעניין נראה לי שעוד יהיו כאלה מתישהו בעתיד - אבל זיכרו, גיליון הווג בריטניה בן העשור כבר לא ישוב. הוא אמנם לא יגיע בצירוף תרבוש צבעוני כמו אלו שכאן למעלה, אך לעומת זאת אני מבטיחה אריזה ג'ושית משמחת לבב לפחות כמו שמלה ורודה מוקפת בלונים מרחפים, פלוס שיח פוקסיה מתפרץ. בעצם, לא מבטיחה לעמוד בסטנדרטים של טים ווקר (בתכל'ס אני מוותרת על המאבק מראש) - אבל כיף זה בטוח יהיה. פוקסיה אהוֹי.

שישי שמח

[תמונה של תמונה של מריאן ומיק. צילום: טוד סלבי]

העלמה גטסבי

[הורסט דיקרגס לווג גרמניה, גיליון ינואר 2010]

ההפקה הזו מלווה אותי כבר כמה וכמה ימים, אבל מזג האוויר האביבי\סתווי שהגיע לביקור היום נראה כמו תזמון מושלם לשיבוצה. הסטיילינג הרטרואי הוא של ג'וליה ואן בוהם (עורכת אופנה שהיתה יד ימינה של קארין רויטפלד), וכן, נו, האם יש צורך להסביר עד כמה התמונה הראשונה מזכירה לי את קולקציית סתיו 2009 של מיו מיו, אימפריית ה-Embellishments? האם מישהו עוד יקשיב לברברת שלי בנושא? שנו חכמים ואמרו שזה לא ייגמר אם לא אספר - והנה, סיפרתי על האובסס שלי עם הקולקציה הזו שוב ושוב (ושוב), ואין סימן באופק להתפיידות הקיבעון.

ניחא.

אם כבר נגענו בענייני קבעונות (מונח מפתח ביבשת ג'וש), רק הערה אחרונה לסדר היום: אני מכורה לפיצ'ר החדש שטומי מג'ק ג'יל התחיל להעלות לעיתים, מה שהוא מכנה "My Favorite Things". חפץ אחד או מספר חפצים - שמשתייכים לבעלים אוהבים ומוקירים, שפותחים את הארון בפני טומי - מקבלים זרקור פלאשי מלווה בארומת סגידה קשה ובלתי מתנצלת. בינתיים יש רק שני חברים בסדרה, אבל אין צורך ביותר מכך כדי לראות שמישהו כאן מבין פטישיזם מהו, ומוכן לרוץ ולהתענג על זה בלי טיפת בושה. כך נאה וכך יאה.

הלשכה להכוונת חיילות משוחררות

אני לא סגורה על מי צילם את התמונה הזו, אלא רק על זה שהיא התפרסמה לא מזמן בווג ספרד, ושהיא היתה חלק מהפקה שהתעסקה במקצוע העתיק בעולם. מה אומר ומה אדבר - כשאני רואה מולי את קולקציית סתיו 2009 של בלנסיאגה אני לא פוסלת שום נתיב קרייריסטי.

[ובהערה צדדית, בלתי קשורה: שיו, אם הייתי יודעת שתחרויות פרסים זה כזה כיף, הייתי מתחילה ב-Giveaways החל מהשבוע הראשון לקיומו של הבלוג. מדובר בלהיט]

חובה אזרחית

אני תמיד משתדלת להיזהר עם הצהרות. זה לא תמיד הולך לי, אבל עם השנה האזרחית הנוכחית לקחתי את הזמן עד שהסכמתי לקבל את העובדה שזהו זה, 2010 כאן באופן הצהרתי ובלתי מעורער, ומכאן זה כבר מה שאנחנו נחליט לעשות איתה. אני כבר רואה בה סימנים של התחלות מרגשות ביותר - וגם אם כרגע אני עדיין בעיקר חוששת, ואוחזת בחשק גדול לחזור להשתבלל אצל אמא, שם הכל מבוצר ובטוח - אני מניחה שזה יעבור, יירגע, ואוכל לשוב ולשמוח בעטיין של ההתרחשויות.

אי לכך ובהתאם לזאת, וכיוון שהשבוע הראשון של 2010 כבר פה, באופן הצהרתי ובלתי-מעורער (יום ראשון הוא לא יום לסמוך בו על שום דבר - עכשיו כשיום שני הגיע אפשר כבר ללכת על אדמה יציבה יותר) - יש לחגוג. לחגוג את ההתרחשויות, לחגוג את הימצאו של ג'וש החמוד כאן גם בשנה האזרחית הנוכחית, ולחגוג פשוט כדי להזכיר שאולי לא קל לצאת מהשתבללות מאסיבית אצל אמא, אבל העולם יכול לספק שמחות שיפצו על כך.

הוא חייב.

לכן, לאור האמור לעיל, אני גאה להכריז על פתיחת החגיגות עם אחת ממסורות הבלוגוספירה החמודות ביותר: ה-Giveaway. וב-Giveaway הראשון של איי לאב ג'וש, הפרס\הגביע\השמחה: גיליון ווג בריטניה של חודש ינואר 2000, כן כן. עם ג'יזל על השער (tacky) בחולצת דנים של ורסאצ'ה (tacky #2), אין ספק שגיליון בן עשור בדיוק הוא דרך מצוינת לפתוח את העשור הבא, ועל כן - חושו אל התגובות ובצעו בהן את זממכם (השתתפות תושבי חוץ - כן, מיס שריזלי ומדמואזל זילברשטיין; Here's looking at you, kiddos - אינה מותרת בשלב זה. אין לי עניין לחגוג בהסתבכויות עם הדואר). בין המגיבים יוגרל הממצא ההיסטורי המנצנץ - שמכיל בין השאר גוּדיז כמו צילום מופלא של בת' אורטון (נו, שנת 2000) בגלימה נהדרת של קלואה, ביקור של טים ווקר בסט של הסרט של ג'וני דפ וכריסטינה ריצ'י, ואדיטוריאל קרנבלי של מריו טסטינו.

אז זהו. הגיליון, אני חייבת לציין, שמור במצב מעולה, והיי - אם משתעממים מטסטינו תמיד אפשר לסור למכור אותו באי.ביי (על אף שעינו של ג'וש פקוחה בכל, ורוחו לא תהיה לחלוטין שלמה עם המהלך. שיקול שלכם. כן, פולניה זה כאן. ברור). קדימה, אל התגובות - ועם או בלי קשר לגיליון, דרשו מהעולם את השמחה המגיעה לכם.

20 שנות פוקסיה

כריסטי טרלינגטון לקמפיין אביב\קיץ 1990 של YSL (צילום: ארתור אלגור) | נטליה וודיאנובה לקמפיין אביב\קיץ 2010 של YSL (צילום: Inez + Vinoodh)

שישי שמח

[מהפליקר הזה]