שישי שמח

[קת'רין הפבורן וג'יימס סטיוארט, The Philadelphia Story]

ושנה אזרחית שמחה-שמחה. מלאת אהבה, מסיבות גדושות חיים, פעמוני פרה, הזיות, חגיגות מביכות, בשורות מופלאות, רגעים מכוננים, עיבוד חוויות (מונח נוראי אבל לעיתים אין ברירה), נצנוץ חסר בושה, סגירות מעגל, עדינות שוברת לב, ותופעות שלא מצליחים להסביר אותן אבל הן מצידן מצליחות להסביר את הכל.

אה, וכמובן, שיהיו גם מתנות. אין לזלזל בחשיבותן של מתנות.

שריון לעלמה במצוקה

[גופיית המתכת של דלפין לקאמפ, 2009; מבט נוסף כולל זווית אחורית+תווית - כאן]

אני, קלאודיוס

[איסוף עננים, מקור - לא ידוע | Silver Clouds - אנדי וורהול אוסף עננים בגלריית לאו קסטלי, 1966]

שישי שמח

[מריו טסטינו לווג, ינואר 2011]

ואף מילה על ירון חדד

[טים גאט לווג בריטניה, דצמבר 2010]

אם יש משהו שההפקה הזו העניקה לי (והיא העניקה לי לא מעט, למשל: קלוז אפ כפול על שמלת משי של סטלה מקרטני באדיבות מזל תאומים, מעיל צמר אפרפר עם שרוולי פרווה מבית היוצר של לנווין ומזל אריה, וכריכה פייתית לספר ילדים מדומיין בחסות מזל בתולה), הרי שזו האפשרות לקשר אסוציאטיבית מעתה ועד עולם בין המזל שלי, טלה, ובין סוודר עצום מימדים בצבע קרם מנחם. וזה, חברות וחברים, לא מעט בימינו אלה.

אוֹדה לפרווה המונגולית של קארין לעולם תתחיל בקלוז-אפ בלתי נשכח מאת בוב ריצ'רדסון*

[*חוקים בלתי כתובים #335 סעיף ג' (זמנים מהפכניים הם תקופת השגשוג של חוקים בלתי כתובים) | קרדיטים: עִברו עם העכבר על גבי התמונות]

שישי שמח

[F.C. Gundlach, פרנקפורט 1956]

פרמיירה

[תצוגת אביב 2011 של סלין | טרי ריצ'רדסון להארפר'ז באזאר, גיליון ינואר 2011 | קליק ימני להגדלה]

זוהי הפעם הראשונה שמופיעה כאן תמונה שכבר משתייכת לספירת השנה הבאה, וזוהי גם הפעם הראשונה שיצא לי לראות באדיטוריאל את האנסמבל התכול-ארגמני (צירוף מלכותי, כידוע), הפריך והמרגש מבית מדרשה של פילו. אין לי כל התנגדות לפעמים ראשונות מסוג זה.

מלאך

[פיטר לינדברג להארפר'ז באזאר, גיליון דצמבר 1993]

יכול להיות שזו קלישאה, לשבץ את הקלאסיקה הזו - הראויה לתואר 'קלאסיקה' באופן שבו מעט מאוד דברים ראויים לו - דווקא ביום סוער זה. עם זאת, סביר להניח שתהיה זו טעות גדולה להתמקד בפן הקלישאי של האקט, בשעה שמולנו עומדת יצירה שממיסה את הקירות בין חדרי הלב.

שישי שמח

[Hotel Chevalier / Wes Anderson, 2007]

אפשר גם לצפות בסרטון בשלמותו כאן, אבל איכשהו הפורמט המחולק נראה לי מתאים יותר.

הוי

[מיצב של Ugo Rondinone מ-1999, הצד ההופכי של הפלא הקסום והנכחד]

תשובות?

קלקולוּסיה

[1. תצוגת אביב 2010 של מיו מיו; 2. קוקו שאנל; 3. מתוך קולקציית הנשים הראשונה של מר ת'ום בראון | זכויות יוצרים על הפורמט האופנתי\מתמטי: Fashematics]

הבִּיט השווה מיליונים

מחר!

קליק?

[משמאל: מצלמת הניקון הישנה של בוב ריצ'רדסון | מימין: פוסט-איט שמודיע על מכירת ספר התצלומים של ריצ'רדסון, ומתחיל במשפט המצטיין "From the man who gave us Terry Richardson" | צילומים: טרי ריצ'רדסון | להגדלה: קליק ימני]

אז מה זה אומר, שהיום הזה התחיל עם בוב ריצ'רדסון ומסתיים עמו? ומה זה אומר שהיום, ממש עכשיו, התפרסמו סופסוף התמונות שבגללן (חלק קטן מאוד של אוכלוסיית) העולם עצר את נשימתו - כלומר, החומרים שצילם ריצ'רדסון ג'וניור באופן בלעדי בתצוגת הקאמבק של טום פורד בספטמבר האחרון? ומה זה אומר שבניגוד לכל השמועות והחישובים, התמונות האלה מצאו את מקומן לא בווג פריז - בגיליון דצמבר המיוחד, שערך מר פורד בכבודו ובעצמו - אלא בפאבליקיישן אפרפר כהארפר'ז באזאר הבריטי? מה כל זה אומר? הא? אין לי מושג. אני כאן רק כדי להניח את האינפורמציה ולחזור להתכרבל - בתקווה שכשאחזור אליה מאוחר יותר, יהיו לי פחות סימני שאלה ויותר נקודות. או לפחות סלאשים, אני אוהבת סלאשים. \\\

פעם, מזמן

[היום לפני 29 שנה: אנג'ליקה יוסטון בגיליון נובמבר 1971 של ווג בריטניה. צילום: אהובה דאז, בוב ריצ'רדסון]