תורת הטפט

[מולי רינגולד, 1987 | אבי לי קרשאו בצילום של Lina Scheynius | 'טבע דומם עם פרחים', יאן ואן דוסט, 1900 ~]

מדונה לי ומדונה לו

[קמילה אקרנס לווג ניפון, אוגוסט 2008 | Nikolay Biryukov ל-Elle אוקראינה, אפריל 2011 | העבודה 'Golden Tunnel' של ריאן מקגינלי, 2010 | וכולם היו בניה של 'האקסטזה של תרזה הקדושה', שהאירה כאן פעם]

שישי שמח

[להורדה: לחיצה על החץ הקטן מימין | Fannypack / 'You Gotta Know']

Theme Song?

לא אכחיש זאת.

"פוקסיה היא סוג צמח ממשפחת נר-הלילה, הכוללת למעלה מ-100 מינים, מרביתם שיחים או מטפסים, שרבים מהם משמשים כצמחי נוי בשל פרחיהם הצבעוניים"*

[הגדילו בקליק ימני | לינדה אוונג'ליסטה בטורבן פוקסייתי לרבלון, 1989 | פיליפ גיי מצלם את הכפרה הפוקסייתית מבית אלבר אלבז לשער מגזין Zoo, אביב 2011 | *]

סוריאליזמים

[Hans Fereur לווג סין, גיליון אפריל 2011]

מה שממיס אותי באדיטוריאל הזה הוא העובדה שאין כאן פריים אחד צפוי, שאין בו פרט אחד שנופל לתחום האפרפר של המובן-מאליו - ועם זאת, הוא טובל בנינוחות במים הקרירים של הנונשלנטיות, בלי אילוצי 'קונספט' מעיקים. האינטליגנציה שניבטת מכל קו וקו מקפידה לא לשבש - או יותר נכון, אפילו מגבירה פי כמה - את יצר ההתענגות החמדני, שדורש את מנת היופי המרוכזת שלו היישר לווריד. צווארון הזהב הנהדר מספק כשלעצמו את המנה הזו (פלוס כמה מנות אקסטרה, ליום סגריר).

שלושה תופינים לשבת אחה"צ, מהדורת י"ג באדר ב' תשע"א

★ שלוש הגלויות הקורעות האלה לקוחות מהטמבלר ששמו מייתר כל צורך להרחיב אודותיו: הכירו את The Unknowledeable Fashionista. עכשיו, זה לא שיש לי מושג של ממש איך באמת מבטאים נכון "אן דמוליסטר" (אין לי. וחבל, חבל מאוד). [עדכון: באמת אין לי, אפילו שמץ! אם כבר, זה הרבה יותר דומה ל-"דמולימייסטר" - ותודה ליערונת על השיעור). יותר מזה: כמו חלק הארי של גל המתעניינים 'החיצוניים' ששטף את עולם האופנה בשנים האחרונות, אינני מצוידת בהשכלה רחבה אודות הנושא, או מתמצאת בקצה קצהו של ההיסטוריה שלו. ובכל זאת, ולמרות הסייגים האלה שחשוב לי להדגיש, עדיין: אי אפשר שלא לחייך לנוכח כמה מהאבחנות המדויקות שעולות כאן - כולן פועל יוצא של מתקפת הילדות הטמבלריסטיות, חובבות לא-לגמרי מושכלות של תיקי השאנל ומגפי האלכסנדר וונג (ואם נחזור לסייגים: כמו כולנו. כמו כולנו).

★ בית Olnick Spanu במדינת ניו יורק, שתיכנן אלברטו קאמפו-באזה, הוא מנת מודרניזם מזככת.

★ כתבת פרופיל מצוינת ב-More Intelligent Life אודות כוח הטבע הג'ינג'י, הסטייליסטית שהגדירה מחדש את המקצוע, ליידי גרייס קודינגטון. יש כאן סיפורים מאחורי הקלעים אודות השער המגוחך והנפלא ההוא של אנג'ליקה יוסטון ומנולו בלאהניק (על רקע שקיעה זהובה בקורסיקה, מסתבר), ובכלל - כמו שהוכיח The September Issue - קודינגטון היא דמות רבת פנים (נוקשה ורכה בעת ובעונה אחת, מצוידת ברבדי-רבדים של מטען תרבותי עשיר) שקשה לא ליפול בקסמה.

שישי שמח

[קום דה גרסון, תצוגת סתיו 2011]

משאלה: שמתישהו במהלך חיי תכלול תחפושת הפורים שלי את הרעמה הפיסולית הקשיחה, המנצנצת, המלאכית והתעשייתית כאחד שהעלתה ריי קוואקובו על המסלול לפני שבועיים. קריאה חדשה ומופלאה של המונח 'תלתלי זהב'. חג שמח.

טקסצ'ור

[להגדלה: קליק ימני | טי-שירט (מקולקציית האביב) של פרואנזה סקולר בצילום של קת'רין סרוול למגזין Grey | סוודר (עם גולגיליות) של טופשופ בבלוג של קרן תגר]

הגל הנכון

[Inez & Vinoodh מצלמים מחדש את הסבנטיז באדיטוריאל "Remodelling the 70's", גיליון מרץ 2011 של מגזין W | ברוק שילדס מדגמנת באוריגינל את "The 80's Look" על שער מגזין טיים, פברואר 1981 | הגל בגרסת השחור-לבן]

רזולוציה

[מיו מיו, סתיו 2011]

כיוון שסטייל.קום ועמיתיו משתמטים מחובתם האזרחית הראשונה במעלה - דהיינו, העלאת גלריית תמונות אקסטנסיבית של הפרטים הקטנים בתצוגת הסתיו של מיו מיו - מגיע הסרטון הזה ובמידה רבה מושיע אותנו מהמחדל. אפשר להתבונן כאן במדוקדק בנעליים המגושמות הנוצצות, במשקפי השמש הכה-מדויקים, ובעיקר בתנועתם הרכה והגמישה של הבגדים, היפה עוד יותר על רקע קווי המתאר החזקים, הדגושים והתפוחים של הצלליות ששורטטו על המסלול (הו כן #1).

הסרטון הוא גם סוג של דרך לענות לאנונימי ששאל, בתגובה לפוסט ההיילייטס משבוע האופנה בפריז, "מה כל כך מלהיב או בלתי נשכח פה?" - ולהגיד שבדיעבד נדמה לי שאחרי ספיגת נתונים כה ממושכת כמו זו שמחייב חודש התצוגות, כל מה שרציתי היה לסמן נקודות ציון סמליות ומיידיות בלבד. נקודות שאליהן נוכל לשוב כשעומס המראות, התמונות והדיווחים ישקע קצת, יתיישב בנינוחות, ויראה סימנים ראשוניים של נכונות להיות מעובד, מופנם - ולא רק כזה שנקלט ברמה ראשונית ובסיסית. צפייה בסרטון הווידאו של תצוגת הסתיו של מיו מיו היא עבורי צעד בכיוון יישוב הדעת הזה - וכמו כן, היא מהווה הזדמנות לעוף קשות על מה שסטייל.קום ועמיתיו אינם טורחים לספק: פסקול התצוגה, שבמקרה הזה מורכב משלישיית שירים (The Infant Kiss / Breathing / In Search of Peter Pan) של קייט בוש (הו כן #2).

שישי שמח

[השבוע בתצוגת היידר אקרמן, סתיו 2011; צילום: Sartorialist]

הקבינט

[הקליקו על כפתור ימני להגדלה | הימים האחרונים של שבוע האופנה בפריז לעונת סתיו 2011 הביאו לעולם ארבעה רגעי שיא שלא יישכחו במהרה]

מלך שבא

[היידר אקרמן אמש, בתצוגת סתיו 2011]

מבחינתי אתם יכולים לדלג על הריאיון הקצרצר עם הילארי אלכסנדר ולקפוץ ישירות לדקה 02:35 (אם כי זו לא המלצת המערכת, ודאי לא כשמתחבאת שם האבחנה המצטיינת של אקרמן - שנאמרת בהקשר לעוצמה המהדהדת, הכמעט לוחמנית, של יצירותיו - "When you're fragile, you have to protect yourself"). המצעד המהפנט שמתרחש משם והלאה הוא כל העושר, התנופה והאירוטיקה שהחיים בשנת 2011 יכולים לבקש לעצמם.

שישי שמח

[וולטר פייפר ל-Another Magazine, גיליון אביב 2011]

פְריז

[מרילין מונרו בסט הצילומים של The Misfits, מתישהו ב-1960 | לארה סטון על השער של Self Service, גיליון אביב 2011, צילום: אלסדיר מק'לילן האליל]

גלי מיקרו

[שבוע האופנה בניו יורק, פרט: פרואנזה סקולר | שבוע האופנה בלונדון, פרט: מרי קטראנצו | שבוע האופנה במילאנו, פרט: מארני]

מרבד הקסמים

[להגדלה: קליק ימני, משמאל לימין: קולקציות אביב 2011 בבית ז'יל סנדר, היידר אקרמן ולנווין /// אלו שלוש השמלות שהייתי רוצה לראות על השטיח האדום של טקס האוסקר אמש. מיותר לציין שאף אחת מהן לא רשמה נוכחות, וזה חבל. זה חבל כי כרגע יש לשטיח האדום כוח תרבותי: זה המקום שבו היצירות שמוכרות למעגל סגור של מתעניינים, של "חובבים" - נפתחות לקהל הרחב, יוצאות מתוך הפריזמה המצומצמת של הפקות אופנה ליודעי ח"ן ותצוגות אקסקלוסיביות מעוטות-קהל. זהו המקום שבו הפסגות הקריאייטיביות של יוצרים כמו אקרמן, אלבר אלבז וראף סימונס יכולות להיות מתווכות הלאה - להדהד, לעורר, להצית. וזה חבל לראות את ההזדמנות הזו מוחמצת.]