[צילום: קרייג מק'דין, דוגמנית: סאשה פיבארובה הנהדרת]
בהפקה של הארפר'ז באזאר, לעומת זאת, הדקדנטיות נחגגת במלוא עוזה, והשקית ממוקמת בקונטקסט שאליו אנחנו רגילים יותר - רחובות מדוגמים שמזכירים את רודיאו-דרייב (מי אמר סצינת השופינג באישה יפה ולא קיבל?) וגורדי שחקים לרוב. אבל במבט קרוב יותר, נראה שבעצם גם הצילום של טרי ריצ'רדסון לא נשאר חף מביקורת: ההגזמה בכל פרט, הפרופס המופרכים (נפנוף קצר לשלום לדייוויד לה שאפל), אווירת הנובורישיות הקיצונית - כל אלה לאו דווקא מעוררים תאוות קניות עזה.
[צילום: טרי ריצ'רדסון, דוגמנית: מגדלנה פראקוביאק]
כן, לא נראה שיש כאן מה שיגרום לעקצוץ הממכר של חדוות הקנייה.
אולי רק השקית של הלמוט לאנג.
וזו של מיו מיו.
והמגפונים.
אוף.
[צילום: טרי ריצ'רדסון, דוגמנית: מגדלנה פראקוביאק]
כן, לא נראה שיש כאן מה שיגרום לעקצוץ הממכר של חדוות הקנייה.
אולי רק השקית של הלמוט לאנג.
וזו של מיו מיו.
והמגפונים.
אוף.
2 תגובות:
ההפקה של הרפרס באזאר הורסת. אין כמו דקדנטיות. בא לי שופינג. ובא לי ניו יורק. בעצם למה ללכת סחור סחור בא לי שופינג בניו יורק.
צודקת, אין צורך בהליכה סחור סחור. גחמותייך גחמותיי.
הוסף רשומת תגובה