הצילום של וולפגנג טילמנס (Wake, מ-2001) הוא בעצם סריקה של גלויה שנקנתה בברלין (תמיד חשבתי שזו תמונה של
הברגהיין! עד שקלטתי את הכסאות העזובים שבצד) ואת הסרטון צילמנו במסע לברצלונה, כשיצאנו
משם. שתי הוכחות נוקבות לכך שהאפטר-פארטי האמיתית היא בכלל לא מסיבה: היא מתרחשת מעצמה ברגעים שאחרי הכל, כשיוצאים לעולם ורואים את הבוקר מהצד ההפוך שלו, בעוד האוזניים ממשיכות לצלצל בעדינות.
6 תגובות:
הרגע שבו מבינים שהמסיבה נגמרה ואין ברירה אלא לצאת אל השמש הוא בד"כ לא נעים, בלשון המעטה. פנטזיה: מועדון שיש בו גם מקלחת, מגבות ומיטה
לא יודעת מה יש בתמונה הזו שאי אפשר להתיק את העיניים ממנה..
אמבטיה + קוסמטיקאית זה רעיון מצוין, אבל אני אשקר אם אומר שאני לא אוהבת את העיר עד דמעות מהצד הזה של הלילה.
דאבל מיאו!
הו! אכן מדובר ברגעים בלתי נשכחים.
ויחד עם זאת אני מוצאת עצמי נזכרת בלא מעט רגעים כאלה במסיבות שונות ברחבי הגלובוס וגם כאן בתל אביב.
אין כמוך!
רורו
נערת אינדי אולטימטיבית שכמותך. אכן, אין על ההרגשה הזו של קהל מתפזר והביטים עוד זורמים לו בדם והסאונד עוד בוער מקצות האצבעות, במעלה הגב בואך הראש והעיניים הבורקות, הו העיניים. הן מספרות הכל. בקיצור ולעניין: joie de vivre
נרי, סולקאט - קומנטס מאנשי המסיבות הקלאסיים שלי, יש. ועוד בפוסט כזה. מציעה שבעתיד נקים בשותפות ספא ברחוב המסגר, כולל שירותי ג'קוזי, קוסמטיקאית ועיסוי באבנים חמות. שעות פתיחה: 4:30 עד 9 בבוקר. 3>
רורו - זה הפרדוקס הכי משמח ever! והכי לא ידעתי על הייצוג הרשתי שלך, ברגע זה את נכנסת לבלוגרול ובכלל.
טליה - בקיצור ומאוד לעניין, גבירתי.
חתיכת אפטר אחותי..
נראה שיהיה אדיר עם כל כמות האנשים והאנרגיות.
הוסף רשומת תגובה