שמפניית סופרנובה

כל מה שצריך להגיד על האדיטוריאל הזה נמצא בארבע שורות קצרצרות של נתונים יבשים. נתחיל, אם כן -

שנה: 1992
צלם: מריו טסטינו
דוגמנית: נעמי קמפבל
סטיילינג: קארין רויטפלד

אם חושבים על זה, מדובר בארבע שורות שהן פואמה. פאקינג פואמה. עם כל שורה מועצמת ההתרגשות (והרי כשמתחילים עם שורה כמו "שנה: 1992" - כבר מדובר בנקודה שקשה להתעלות מעליה), כל שם משלים את זה שלצידו (איך קראו לסרט המטופש ההוא? "משפחת סופר-על"), ואף גורם לחברו לזהור ביתר-שאת (אולי זו חלק מהסיבה שסדרת התמונות הזו היא השיא הדפיניטיבי של הגוש הזוהר המתקרא נעמי קמפבל), וכל זה עוד בלי שדיברנו על השמות שמופיעים כאן באותיות הקטנות (מלבד פראדה וז'יל סנדר, נרשמת נוכחות בולטת של מר פאקו ראבאן, הו כן). המכה הניצחת הסופית מגיעה, כמובן, בדמותה של ה-Big R.

אין לפואמה הזו כותב. זהו שיר שיצר עבורנו הקוסמוס, כפרה עליו.