[אדיטוריאל שהתפרסם בווג איטליה + ווג האמריקאי של מרץ\אפריל 1995 בשתי גרסאות שונות, ומוצג כאן בחיבור והיתוך מחדש | סוּפּרמודל: שלום הארלו | סוּפּר-סטיילינג: גרייס קודינגטון | סוּפּר-צלם: ברוס וובר]
האגדה הסוריאליסטית הזו ללא ספק חותמת רשמית את הקייס 'ברוס וובר בניינטיז: או מיי גאד'. לנצח נוקיר לה תודה על כך, על קסמה הקיצוני (דרך מעודנת לציין שכבר חודשים אני מנסה לגשת ולטפל בה, אבל כושלת להתמודד ביעילות עם שלמותה), ועל העובדה שהיא מצוידת ברכיבים ההכרחיים לאגדה ראויה לשמה: סצינות של אקסטזה ורודה, עוגת קצפת מוטחת בעוז, ושמלת הוט-קוטור של לקרואה מתנמנמת ברישול על כיסא מלכות.
האגדה הסוריאליסטית הזו ללא ספק חותמת רשמית את הקייס 'ברוס וובר בניינטיז: או מיי גאד'. לנצח נוקיר לה תודה על כך, על קסמה הקיצוני (דרך מעודנת לציין שכבר חודשים אני מנסה לגשת ולטפל בה, אבל כושלת להתמודד ביעילות עם שלמותה), ועל העובדה שהיא מצוידת ברכיבים ההכרחיים לאגדה ראויה לשמה: סצינות של אקסטזה ורודה, עוגת קצפת מוטחת בעוז, ושמלת הוט-קוטור של לקרואה מתנמנמת ברישול על כיסא מלכות.
2 תגובות:
שיואו תענוג. אכן הדרך הנכונה לחגוג נצחון מרנין.
מתרגשת מהדפים הווירטואליים האלה, באמת.
הוסף רשומת תגובה