אני לא יודעת למה זה, אבל אפילו יותר מהתמונות של קולקציית החורף החדשה והספוט-און של אלכסנדר וונג (שכמו תמיד, מהווה את הסמן האמיתי לפתיחתו של שבוע האופנה הניו-יורקי ותחילתו של הטירוף הכללי) - היה זה סרטון הווידאו מהתצוגה שגרם לי לעוף קשות על מה שהלך שם על המסלול. זה בדיוק הפוך מהדרך שבה אני לרוב נוהגת לחוות תצוגות - ונראה לי שזה קרה בגללל שהמוצגים כאן אוצרים אנרגיה רוחשת באופן כזה שתנועה בלייב עושה עמם יותר צדק מפריימים קפואים ופטישיסטיים. מצחיק שאפילו הפריים שמופיע כאן למעלה, של האיש/ילדון בכבודו ובעצמו, הוא אולי קפוא כדרכן בקודש של תמונות סטילס - אבל אוצר תנועה נדירה בחיותה. אלכסנדר, בייב, תרקוד עד שהבוקר יאיר - הרווחת את זה ביושר. ההוכחות כאן:
2 תגובות:
האמת היא שאני לא כל כך מבינה את ההתלהבות מהעיצובים שלו, קצת משעמם אותי. כנראה אני מפספסת משהו...
אני מאוד מתחברת לסגנון שלו, תודה על פוסט מקסים..ראיתי אצלך את כל התצוגה שלו (-:
הוסף רשומת תגובה