23.9.09

למנצח שיר מזמור

[התצוגה במלואה - כאן. לא להחמיץ]
וואו. פיטר פילוטו - הרומן החד-צדדי שלנו (שכולל מצדי הערצה כלפיך, ומצדך - התעלמות מופגנת למדי) הוא אמנם לא עניין חדש; אבל החל מאתמול, יקירי, חל בו שדרוג משמעותי ביותר. לתוך האנדרלמוסיה של שבוע האופנה הלונדוני (כריסטופר קיין מתחרפן על משבצות בטייק יפה אך מבלבל, נת'ן ג'נדן נוטש את הקווים המרשימים והדרמטיים לטובת התזות צבע לא ברורות, ג'רמי סקוט והאוס אוף הולנד נכשלים אפילו בלשעשע, ברברי לא רק משעממים אלא גם מעתיקים את 'עטיפות המתנה' שהראית כבר בעונה שעברה), הגעת עם התצוגה שציפיתי לה ביותר, וכשלת לאכזב אותי. כלומר, וואו (#2). איזו תצוגה. מילה אחת ויחידה עולה וצפה בדעתי - Mesmerizing. המסלול עלה על גדותיו בצבעים נשפכים ובדים מאירים; וכן, הסינסתזיה פה לא מקרית כלל, כיוון שזו היתה התחושה שהתלוותה לצפייה במצעד הניצחון שלך אמש: צורות ייחודיות, משונות, אך עם זאת, טבעיות ונכונות כאילו נועדו להיות שם, בדיוק כפי שהן. תודה לך, פיט (אני כבר מרשה לעצמי, בגלל הקרבה המחודשת בינינו).

2 comments:

sefi אמר/ה...

את כל כך צודקת, זה באמת ניראה מדהים, כולל האיפור והשיער והבגדים פשוט קסומים.
כבר מזמן לא התלהבתי ממשהו ככה.
סופ"ש מעולה!

מיכל אמר/ה...

אני איתך, לגמרי. קסום זו המילה.