קוֹקפּיט

['אהבה בשחקים' \ טוני סקוט, 1986 | מתוך תצוגת אביב 2011 של דריס ואן נוטן שהתקיימה אתמול. ולמרות שברור לי שלא השמיעו על המסלול את השיר הדגול הזה, המחשבה על האפשרות עדיין גורמת לי לחייך]

הארנבת הגדולה מן החלומות

[צילום: Arkan Zakharov לגיליון הראשון של מגזין פאלפ]

שילוב של צילומי סטילס ואיורים עלול לעיתים רבות להסתכם בניסיון מתאמץ עקמומי, אבל ההפקה המרתקת הזו כל כך לא שם. כמו כן, היא מספקת בדיוק את מנת הניתוק מהמציאות שדרושה עם סיום שבוע האופנה במילאנו, והנשימה שנלקחת לפני החגיגה הגדולה: שבוע האופנה הפריזאי, שיתחיל מחר וינעל את חודש התצוגות של עונת אביב 2011. אז נכון שמחר ב-15:00, שעון פריז, לא אנכח בתצוגה של דריס ואן נוטן (כאילו, הייתי אמורה להגיע, ברור, פשוט צצה לי איזו התחייבות קודמת שקשורה בקבלת 10 זוגות נעליים של פרואנזה סקולר. נכון. ממש כך). עם זאת, זה לא אומר שאסור לי להושיט לו את הוורד\חצאית (הו!) שבתמונה האחרונה, ולהגיד לדריס וירטואלית "אני איתך במחשבותיי".

הגימנסיה, הדרך ושאר ירקות

['לוליטה' \ סטנלי קובריק, 1962 | מתוך תצוגת אביב 2011 של ורסוס, הקו הצעיר של ורסאצ'ה, שנערכה אתמול על מסלול שהוסב למגרש משחקים אולדסקולי. כמו בשלוש העונות האחרונות, הקריאייטיב דיירקטור הוא כריסטופר קיין - שלא התחשב בנו אפילו קצת והנפיק אקססוריז בלתי חוקיים בעליל]

"הזווית של הקשת השנייה היא הזווית המינימלית של האור שמוחזר פעמיים, ולכן חלק השמיים שמחוץ לקשת השנייה מואר על ידי תערובת של כל הצבעים"*

[מתוך תצוגת אביב 2011 של ג'יל סנדר שנערכה שלשום במילאנו \\ Double Rainbow Oh My God \\ מקור; פרטים; *]

על הניצחון

[הפוסט התפרסם במקור בליל חמישי, בדיוק כשנחשף המשבר, ולכן הורד מיד מהאוויר. זה הזמן לפרסם אותו כראוי, ומה שנחמד הוא שעכשיו - אחרי הסערה (אני מקווה) - הכותרת שלו הולמת אף יותר]

[אדיטוריאל שהתפרסם בווג איטליה + ווג האמריקאי של מרץ\אפריל 1995 בשתי גרסאות שונות, ומוצג כאן בחיבור והיתוך מחדש | סוּפּרמודל: שלום הארלו | סוּפּר-סטיילינג: גרייס קודינגטון | סוּפּר-צלם: ברוס וובר]

האגדה הסוריאליסטית הזו ללא ספק חותמת רשמית את הקייס 'ברוס וובר בניינטיז: או מיי גאד'. לנצח נוקיר לה תודה על כך, על קסמה הקיצוני (דרך מעודנת לציין שכבר חודשים אני מנסה לגשת ולטפל בה, אבל כושלת להתמודד ביעילות עם שלמותה), ועל העובדה שהיא מצוידת ברכיבים ההכרחיים לאגדה ראויה לשמה: סצינות של אקסטזה ורודה, עוגת קצפת מוטחת בעוז, ושמלת הוט-קוטור של לקרואה מתנמנמת ברישול על כיסא מלכות.

שישי שמח

אתמול התגשם אחד החלומות המפחידים שלי והפך למציאות: *כל* התמונות היקרות שמכיל ג'וש היקר נעלמו ופינו את מקומן לכיתוב "Image is not available in this area". שירות העלאת התמונות שבו אני משתמשת עשה את הבלתי יאומן והשאיר בחוץ את כל המשתמשים שאינם תושבי ארה"ב, בריטניה ואוסטרליה. לא פעם ראשונה שאני מתבאסת שאיני אזרחית באחד המקומות האלה, אבל ללא ספק המשמעותית שבהן.

נכון לכרגע, הבוקר הזה מסמן את מה שנראה כצעד השפוי ביותר מבחינתם: פתיחה מחדש של השערים שנסגרו והחייאה של התמונות האבודות. עוד לא התקבלה הודעה רשמית מהמטורללים האלה, והמצב העתידי לא לגמרי ברור - אבל איך שלא יהיה, ג'וש מצויד בכוחות הישרדותיים שאין לזלזל בהם (אל תתנו לארשת הוורודה להטעות אתכם), ואולי חשוב מכך - רשת התמיכה שלו, לא רק הטכנית, היא מהמצטיינות בעולם כולו.

בכל מקרה, ברגעים כאלה של סחרחרת שמחייבת תמיכה, חשוב לחזור לבייסיקס, לשורשים נטועים היטב, לדמויות והיסודות שתמיד נמצאים שם ברקע, ללחם והחמאה של הקיום.

במילים אחרות, לסופיה קופולה וזוגות נעליים.

שישי שמח.

[ווג פריז, אוגוסט 2004 | צילום: קרייג מק'דין]

ג'לאטו פינת באקינגהאם

[עם כל הכבוד להפוגות נשימה, ההצגה חייבת להימשך - וזה בדיוק מה שהיא עושה. שבוע האופנה הלונדוני מספק לנו כדורי גלידה מלוא החופן - הקליקו להגדלה ולמבט מדוקדק יותר במוצגים. מימין לשמאל, תצוגות אביב 2011 של: ג'ונת'ן סונדרס, מארק פאסט, Giles Deacon, כריסטופר קיין הפלורסנטי ומאריוס שוואב. דברים שצריך להגיד: א) נדמה לי שהטייק הנקי והאופטימי של סונדרס (מילים שלו, אגב) הוא זה שדיבר אליי יותר מכל - התצוגה במלואה כאן; ב) נחמד שדיקון אף הגדיל לעשות ותקע דובדבן ענקי בראש כדור גלידת הלימון שלו]

בחזרה לעתיד: הפריקוול

[הבטחתי סלואו מושן ואני הולכת על רי-וויינד, בצורה הכי עתידנית שאפשר - היישר לנעלי הפאזל המופרכות שהציג ניקולס גסקייה בבלנסיאגה בעונה הקודמת, בתצוגת סתיו 2010. מלמעלה למטה: הנעליים מטופפות בשלישייה | הנעליים בפעולה, תמונה מלאה מתוך התצוגה המוארת ההיא | האנסמבל מהתצוגה בצילום של טרי ריצ'רדסון ל-W, גיליון יולי | צילום של מרט ומרקוס ל-Interview, גיליון אוגוסט 2010 | עוד מתוך אותו גיליון של Interview - הפעם באדיטוריאל שצילם קרייג מק'דין | ברוס וובר מצלם את סטלה טננט למגזין Love | מתוך הפקה יפהפייה שצילם ג'וש אולינס לווג הבריטי - כאן אפשר לא רק לראות אותה במלואה אלא גם לקרוא פוסט מאיר עיניים אודות מקורות ההשראה עליהם היא נשענת. מגה-שווה את הזמן שלכם | מתוך ווג, גיליון יולי 2010 - ריימונד מאייר מציג לראווה את הפאזל הגסקיאני ושופך עליו את האור ההולם]

אצבע בסכר, כולל מניקור ורדרד

עם סיום שבוע האופנה הניו-יורקי ותחילתו של הלונדוני - נקודת זמן שמרמזת שאנחנו באמצע חודש האופנה של עונת אביב 2011, ורחוק מאוד מסופו - אני לא יכולה לכבוש את הצורך העז להישיר מבט לזרם המידע ולבקש: עצור, דוּד, במטותא ממך. עצור, עצור בשם האהבה - שהרי איך אפשר להתאהב כשהמבט כל הזמן מוסט קדימה, והצידה, ושוב קדימה, בנחישות להספיק ולהדביק את התצוגה הבאה, את הריגוש הבא? כמובן, זו בעיה שנוכחת לא רק בבועת האופנה, אלא בעולם ככלל כרגע - אלא שההתמודדות הקונסיסטנטית עמה בכל מישורי החיים כבר הפכה לשגרה ברורה מאליה. כשמגיע אירוע כמו חודש האופנה, הוא פשוט מחדד את ההבנה עד כמה מוטרפת השגרה הזו.

קיצר, בניסיון ולתרום משהו למאמץ המלחמתי, אני חושבת שבג'וש יופיעו החודש גם פוסטים שתפקידם להאט במעט את הקרוסלה, כמעין מקבילה מכוּונת לתנועת ה-Slow Food. לא בקטע של היערכות מיוחדת או משהו - אלה יכולים להיות דברים מהעונה הקודמת, שעוד לא הענקנו להם את תשומת הלב הראויה, או גם מקרים של חזרה מאסיבית אחורה בזמן - כך או כך, אלו נקודות שראויות לתשומת לב וזה פשוט לא בסדר לזנוח אותן ולרוץ בזרועות פתוחות וניהיליסטיות אל חיקו האטרקטיבי של החדש.

לא יודעת כמה אצליח ללכת בכיוון ה-Slow Fashion הזה בלי שדעתי תוסח (שהרי הציפייה הדרוכה לתצוגות של דריס ואן נוטן ופיבי פילו, נניח, דווקא גורמת לי לזמזם שיר אחר לגמרי), אבל גם לנסות זה חשוב. או משהו. ובכל מקרה, העיקר שברגעי הבלבול אני יודעת שאוכל להעלות בעיני רוחי את דיאנה והבנות, וכשאוודא שאף אחד לא מסתכל, אחווה אל מול השיטפון בדיוק את התנועה הזו:

תודה, בנות.
באמת תודה.

שישי שקט

[צילום: יעל סלומה]

פרופגנדה

[מתוך תצוגת אביב 2011 של פרואנזה סקולר, שנערכה אתמול]

לחצו על כפתור ימני להגדלה, שתספק את הצפייה הראויה ברמת השלמות הקיצונית בה אוחזות הנעליים.