12.4.12

בוקר של שקיעה

[ווג בריטניה, מאי 2012]

השאלה היא שאלה מטרידה: כיצד קורצים לעבר בחן?

ובאופן ספציפי יותר: כיצד מדברים עם לא-סתם-עשור-מן-העבר, אלא כזה שעדיין ממשיך ללוות ולהשפיע? (טוב, כולם כאלה באופן זה או אחר, אני מניחה, אבל לניינטיז יש הילה אחרת).

ובאופן ספציפי אף יותר: האם יש דרך ישירה לגשת לתמה כרונולוגית - נניח, רק לדוגמה, בלי שום קשר לתמונות שלפנינו כמובן , שמדובר על "עידן הרייב" - בלי שהישירות הזו תסתכם בדימוי שטחי, נדיף, ונדמה לי שאף אעיז לומר - מזיק לזיכרון הקןלקטיבי? (אהמ, קלוז-אפים על אישונים מורחבים? Ugh).

אין לי תשובה לשאלות האלו, אבל אני יודעת שהן הופכות להרבה פחות בלתי-אפשריות כשאלסדייר מק'לילן מחזיק את המצלמה. וג'יין האו אחראית על הסטיילינג. וחולצת משי לבנה של איב סאן לורן מזוּוגת עם כובע בייסבול ישן.

אין תגובות: