12.3.10

עמוק בקצפת

[Pop Magazine, אביב 2010, צילום: פול גרהם]

התצוגה כבר נגמרה, אבל אני בשלי. עדכנתי את הפוסט הקודם והפכתיו לאובססיבי אף יותר (כן, זה אפשרי!), וכדי לחתום את הסיפור - אדיטוריאל שקסמו מהלך עליי כבר יותר משבועיים. לא משתחררת מהכותרת (סאקרית של שמות רחובות ניו יורקיים, גם אם מדובר באלה הנדושים ביותר), מה-Pouting המשוגע של לינזי וויקסון, מהבייגל, מהצילום הכה-שמח, מאורות העיר בשעות הערב, מהכיף של התמקדות כמעט מוחלטת בקולקציה מסוימת לאורך הפקה שלמה (מלבד סטיות קלות לכיווני כריסטופר קיין ו-Alaïa, שאלה יהיו הצרות שלי), ומההקלה שאובססיית מיו מיו, אביב 2010, היא תופעה מוכרת.

9 תגובות:

חני אמר/ה...

אוווווו, שישי שמח ביותר (:

הדס אמר/ה...

או מיי גוד איי לאב לאב לאב ג'וש.

beLLa אמר/ה...

איזה יופי. רחוב 42 העולם לא נראה זוהר כל כך. אגב- אפשר כבר לדבר על כך שהתצוגה של העונה הזו הייתה מעט מאכזבת? או שאסור לשאת את שמה של פראדה לשווא?

Dana אמר/ה...

האדיטוריאל הזה העלה לי באופן מוזר שתי תחושות ישנות -
הראשונה: מכירים ת'בחורות שקונות בגד חדש וסביבו/בהשראתו מתכננות את הבילוי הבא?
השניה: כזו של להיות טינאייג'ר וביום שישי אין לך תוכניות ונדמה לך שכולם קורעים את העיר ורק אתה בטרניג אוכל במבה...
בקיצור - הבחורה הזו באדיטוריאל גורמת לי לחשוב שיש חיים בחוץ ששווה להתלבש מגניב עבורם...

lian אמר/ה...

מושלם!

נועה אמר/ה...

כשאת יסודית את יסודית. זה מצויין.

טליה אמר/ה...

אויש, כמה שאני אוהבת את הבלוג שלך. אכן עשית לי נוצץ בעיניים (והעלית געגועים לתפוח הגדול). אכן שישי שמייח.

Nina אמר/ה...

הפקה מהממת!!!
ואני ממש לא מצליחה להתגבר על החתולים של מיו מיו...

N אמר/ה...

ככה נראים החלומות שלי


פלוס מינוס