[Pop Magazine, אביב 2010, צילום: פול גרהם]התצוגה כבר נגמרה, אבל אני בשלי. עדכנתי את הפוסט הקודם והפכתיו לאובססיבי אף יותר (כן, זה אפשרי!), וכדי לחתום את הסיפור - אדיטוריאל שקסמו מהלך עליי כבר יותר משבועיים. לא משתחררת מהכותרת (סאקרית של שמות רחובות ניו יורקיים, גם אם מדובר באלה הנדושים ביותר), מה-Pouting המשוגע של לינזי וויקסון, מהבייגל, מהצילום הכה-שמח, מאורות העיר בשעות הערב, מהכיף של התמקדות כמעט מוחלטת בקולקציה מסוימת לאורך הפקה שלמה (מלבד סטיות קלות לכיווני כריסטופר קיין ו-Alaïa, שאלה יהיו הצרות שלי), ומההקלה שאובססיית מיו מיו, אביב 2010, היא תופעה מוכרת.
9 תגובות:
אוווווו, שישי שמח ביותר (:
או מיי גוד איי לאב לאב לאב ג'וש.
איזה יופי. רחוב 42 העולם לא נראה זוהר כל כך. אגב- אפשר כבר לדבר על כך שהתצוגה של העונה הזו הייתה מעט מאכזבת? או שאסור לשאת את שמה של פראדה לשווא?
האדיטוריאל הזה העלה לי באופן מוזר שתי תחושות ישנות -
הראשונה: מכירים ת'בחורות שקונות בגד חדש וסביבו/בהשראתו מתכננות את הבילוי הבא?
השניה: כזו של להיות טינאייג'ר וביום שישי אין לך תוכניות ונדמה לך שכולם קורעים את העיר ורק אתה בטרניג אוכל במבה...
בקיצור - הבחורה הזו באדיטוריאל גורמת לי לחשוב שיש חיים בחוץ ששווה להתלבש מגניב עבורם...
מושלם!
כשאת יסודית את יסודית. זה מצויין.
אויש, כמה שאני אוהבת את הבלוג שלך. אכן עשית לי נוצץ בעיניים (והעלית געגועים לתפוח הגדול). אכן שישי שמייח.
הפקה מהממת!!!
ואני ממש לא מצליחה להתגבר על החתולים של מיו מיו...
ככה נראים החלומות שלי
פלוס מינוס
הוסף רשומת תגובה