21.4.10

יא אללה, פגי סו

[Elle UK, גיליון אפריל 2010. צילום: אלסדיר מק'לילן]

קצת כמו ההפקה ההיא של פופ מגזין, האדיטוריאל הזה מצליח לזקק feel מדויק ועוצר נשימה של הסביבה שבה הוא עוסק - רק שכאן לא מדובר בניו יורק סיטי, אלא באמריקה, בקפיטל אל"ף (באופן כמעט מילולי מדי, הכותרת של ההפקה היא "Born in the USA"). יש לא מעט עיסוק כרגע בנושא הזה של תרבות לבוש אמריקאית, מכל מיני אספקטים (צ'ק אאוט כמיני-דוגמה את הטקסט הקצרצר של אנה ווינטור באדיטוריאל The American Experience, שיתפרסם בגיליון מאי של ווג. את כל ההפקה אפשר לראות כאן), ואני לא צריכה להגיד לכם מה לדעתי החשיבות של אלכסנדר וונג בכל הסיפור הזה (רמז: מרכזית). בהמשך לכך, זה לא מקרי שאחת התמונות הכי מרגשות באדיטוריאל היא זו במגרש הבייסבול - עם החולצה המפוספסת והשורטס הקלועים מבית וונג, המנסח של הספורטיביות החדשה (או יותר נכון, המתחדשת).

ריגושים נוספים שהקפיצו את המוניטור: השוליים הפרומים בגלויות הסאטן של פראדה, קרדיגן תכול של פול סמית' - מוגש עם קלסר אולדסקולי בדיוק באותו גוון, הישיבה המרדנית בשולחן בית הספר, באטמוספירה כובשת של 'נער שוליים' - מלוּוה בז'קט מתריס כראוי ושורטס בלתי נראים (כראוי #2), וכמובן - המילקשייק.

אבל מילקשייק זה תמיד מרגש, אז זה לא חוכמה.

7 תגובות:

גרסונייר1 אמר/ה...

מלבד הריגושים ממילקשייק, הגרסונייר נועל את הווינגטיפס שלו ומצדיע!

חני אמר/ה...

גם אני נדהמתי מרמת התאימות בין הקרדיגן לקלסר אבל בשורה התחותונה, הוא לא נראה הכי קרדיגן חנות של זקנות בקינג ג'ורג' (וסליחה על חילול הקודש)?
זה, לדעתי, משהו שאפשר להעריך רק אם יודעים את שם המעצב.
מהמילקשייק התרגשתי ושמתי לב שזה רק בגלל הקונטקסט(אמריקה-נעורים-קאלט-קיטש) שממש דורש מילקשייק ושהפקה כזאת בלעדיו היא לא זה. באופן אישי אני ומילקשייק זה כמו אני והאיום האירני. לא חברה.

וכמובן שמה שהכי הפיל אותו זה הסרבל ג'ינס. P:

ומקרה בולט של דוגמנית מושלמת להפקה.

Babe in Toyland אמר/ה...

מה שהכי ריגש אותי בהפקה הזו זה הלוק והפיל הניינטיזי המשובח. כן ירבו.

מיכל♥ג'וש אמר/ה...

גרסונייר 1 יקר - הכתף שק!
ח' - יס, המילקשייק פה הוא יותר מאקססורי: הוא סמל שמכיל בתוכו את כל חלקי הסיפור.
בא"ט - כן, בעיניי זה משחק מעניין בין ניינטיז לפיפטיז: לא במקרה, זה הציר שגם לא מעט סרטים של ג'ון ווטרס זזים עליו. אולי אני קצת מקשקשת, אבל יש לי תחושה שה-50' הן איזשהו רגע שיא שבו הדימוי של אמריקה ואמריקה עצמה התאחדו למהות רוטטת עוצמתית, שהיא חומר גלם מדהים בשביל יוצרים "דימוי-איים" כמו ווטרס.

reve אמר/ה...

פשוט כואב. אם במילקשייקים עסקינן, וזה מה שיוצא מהם] נראה שעלינו לחשוב על ניטרול חדש, לא של נשק גרעיני, אלא של מתיקות לינצ'ית מהמין המתואר. והדוגמנית, ביחס לשיח הלגיטימיות הכללית הזה, היא פשוט לא חוקית.

Sharon אמר/ה...

אין על הגבות המלוכסנות של קרלי!

Josephine אמר/ה...

יא אללה על אסיד!!