11.11.09

לו רק היית וגו'

הערב, אחרי היעדרות של שבועיים, חוזרת למסך הסדרה שהיתה האחרונה להצטרף למועדון הדי-מצומצם של "סדרות שחשוב לי להוריד באופן סדיר, קבוע, ובצמידות גדולה ככל האפשר למועד השידור החו"לי שלהן". השם הוא מעט מוזר לגלגול על הלשון - Glee (וכבר הזכרתי אותה בקטנה כאן) - ובכלל מוזר לי שאני בעניין של סדרה שהיא סוג של מיוזיקל, כיוון שהז'אנר הזה מאז ומעולם הצליח לגרום לי לתרדמת מוחית ושעמום מוחץ גם יחד. אבל Glee, שבגדול סובבת סביב חייהם של חברי מועדון הזמרה (אפשר לקרוא לזה 'מקהלה', אבל זה לא לגמרי מדויק) בתיכון פרברי קלאסי, משחקת משחק אחר לגמרי.

נעזוב כרגע את שאלת ה"אז איך היא עושה את זה, ומה בדיוק היא עושה" (למרות שאם כבר, אז רמז קטנטן לכך אפשר למצוא בעובדה שבחירת השירים רחוקה שנות אור מ-"I Feel Pretty" ודומיו, ויותר מתרכזת ברפרטואר שיש לאיימי וויינהאוס וביונסה להציע) - ונסכם את העניין בכך שהיא גוש של כיף טהור כמעט ב-100%. היא רחוקה מלהיות מושלמת בעיניי בעיקר בגלל הנטייה שלה (משחק מילים מטופש) ל-Over-gayness וכמו כן, היא נופלת פעמים רבות אל תהום הדידקטיות המעיקה. א-ב-ל, אנחנו כאן בגלל תשעים וחמישה אחוזי הכיף שיש ל-Glee להציע, ולא בגלל חמשת האחוזים האחרים - וכיוון שכך, הרשו לי לגשת ישר לעניין ולהציג את הקראש הטלוויזיוני האחרון שלי: אמה פילסברי.
היועצת החינוכית של התיכון, מקרה קיצון של OCD, נזירה חסודה שברור כי היא מחזיקה בליבידו של צ'יטה בעונת הייחום, אהבתו הסודית של וויל - המורה הנשוי שמשמש כמדריך של התלמידים החברים במועדון - כן, מיס פילסברי היא כל אלה והרבה יותר מכך. וכשאני אומרת הרבה יותר, אני מתכוונת בעיקר לזה שהיא בתכל'ס הצלע היחידה ב-Glee שאפשר לקשר אותה עם המושג החמקמק 'סטייל'. כלומר, כמו סיירוס בגוסיפ גירל, רק הפוך. אם הדמויות האחרות מתבחבשות לרוב במי האפסיים של מלתחה תיכונית ממוצעת (עם יציאות לא רעות מדי פעם, אבל כאלה שאי אפשר לייחס להן הצהרה אמיתית\מעניינת), הרי שאמה פילסברי מפציצה בקו קוהרנטי, ברור ויצירתי. הדבר הזה קשור להיותה של פילסברי מעין קארטוּן מהלך - באינטונציה הילדותית המשגעת שלה ובמנהגיה האקסצנטריים - כך שהמלתחה שלה מהלכת על הקו הדק שבין נועזות אופנתית מחד והזיה קומיקסית מאידך. וכעת, אם נלך עוד צעד אחד קדימה ונצרף את כל הנקודות האלה יחדיו - אקסצנטריות, ילדותיות, תמימות, לוליטה-איות - נגיע בסופו של דבר לשם אחד ויחיד: Luella. וליתר דיוק - קולקציית אביב 2010 של המעצבת הבריטית ש'קוקטיות' היא כמעט שם נרדף עבורה. נעבור לחלק העסיסי, גוף ההוכחות (וסליחה על האיכות המבאסת של חלק גדול מהתמונות. אבל הן שוות שיבוץ בהקשר הזה, ומה לעשות - ככה זה עם צילומי מסך):
הא? הא? ולחשוב שרק אתמול, ליטרלי, נודע שבית לוּאלה עומד בפני סכנה כלכלית ממשית (הסיבה: פרישת אחד מהמשקיעים הגדולים בקבוצה). אסור לתת לזה לקרות - ולו רק כדי לשמור על האופציה שביום מן הימים נזכה לראות את אמה בדייט רומנטי עם וויל, כשהיא לובשת, נניח - רק נניח, את הסוכריה הזו:
אז כן, בינתיים נעצור בשלב זה של סיפור האהבה בין שתי הישויות המתוקות עד כדי נשיכת הלשון - אמה פילסברי ולוּאלה. אבל כדי לסגור את המעגל באופן הרמטי, רק שתי תמונות אחרונות שיעשו את כל העבודה במקומי. נופפו לשלום לוויל ולאמה, ובידכם השנייה - למיסטר הול (סיירוס! כן, כן. כשאני סוגרת מעגלים זה *ממש* הרמטי) ולמיס גייסט. הם אוהבים אתכם; אהבו אותם בחזרה.

7 תגובות:

רויטל אמר/ה...

כשרון הכתיבה שלך סוחף.. מעורר התפעלות ומפעיל את הדימיון. מקווה שתמנפי אותו הלאה.
כל הכבוד

אנונימי אמר/ה...

אני לא יודעת מה יותר הורס, הפן האלמותי שלה, או שמלת הלב החתוך המדהימה (או העובדה שהרגע קיפצתי למטבח כשאני מזמזמת את "שיר אשיר בגשם". בחיי)



חני

Soulcat אמר/ה...

*מתמוגגת*

מיכל♥ג'וש אמר/ה...

רויטל - מילים נורא יפות. תודה רבה *רבה*, באמת.
חנצ'וס - ג'ין קלי גמכן אוהב אותך חזרה, אני בטוחה.
סולקאט - * *

עפר אמר/ה...

חמוד + +

rachel אמר/ה...

מיכל מיכל מיכל
אני לא יודעת אם להודות לך או להאשים אותך
בכך שהתמכרות טלוויזיונית נוספת הצטרפה לרשימה הארוכה של סדרות שאני פשוט חייבת לראות....
GLEE פשוט נהדרת!
ממתק אמיתי :)

מיכל♥ג'וש אמר/ה...

רייצ'ל, זה נורא משמח! ובין אם תודי לי או תאשימי, אני אשאר בשמחתי.