חמודה'לה, תפני לנו בבקשה את הצלחות של המרק. אנחנו רוצים להתחיל

אז כן - כמו שעידית אומרת, כריסמס הגיע מוקדם השנה: ליתר דיוק, היום. אני מסתכלת על הלו"ז של שבוע האופנה בפריז, שמתחיל עוד כמה שעות בלבד, והתגובה היחידה שאני מסוגלת לה היא חיכוך מטופש של כפות הידיים זו בזו, בעוד שאני ממלמלת לעצמי (באופן מטופש אפילו יותר) "הו, הו, הו" (לקרוא במבטא סנטה-קלאוסי מזוקן ככל האפשר). גרבי חג המולד, אלה שתולים מול האח הבוערת וממלאים בתופינים מפוארים; העץ המעוטר, שלמרגלותיו נערמות המתנות הנוצצות - נכון לעונה הזו לפחות, זו בדיוק המשמעות של הצירוף 'פריז' ו'שבוע האופנה'. נכון, עטיפות נוצצות לא תמיד מבטיחות התגלות - מה שאולי יכול להסביר חלק ממה שהלך בשבוע האופנה של מילאנו, שהסתיים שלשום (למי שבעניין של סיכומים - הכתבה של קאת'י הורין מהניו יורק טיימס על מילאנו היא מחכימה ומעבירה את התחושות המעורבות האלה. עם זאת, היא ציינה לטובה את ז'יל סנדר, ואני חייבת להגיד בהקשר הזה שלא באמת הבנתי את הקולקציה הזו - ואתם יודעים כמה שרציתי, נכון?). אבל כשיש *כל כך* הרבה קופסאות מנצנצות מתחת לעץ הפריזאי, סטטיסטית יש לנו סיכויים רבים ביותר למיני-אקסטזה. ועד כאן מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - אני כבר נסחפת ללהג חסר טעם ולכן ניגש במהירות אל המנה העיקרית במקום המוני מתאבנים, ונתחיל לסקור את השמות מעוררי המהומה שעומדים להציג תיכף:

רביעי - רושאס, גארת' פיו (רגע. היום הראשון הוא תמיד הכנה איטית למבול של המשך השבוע)
חמישי - בלנסיאגה (אין מבול רציני יותר מכזה שנפתח בתצוגה של בלנסיאגה ב-10:00 בבוקר), Balmain, ריק אוונס, נינה ריצ'י (איך תיראה הקולקציה הראשונה מזה המון זמן שהיא נטולת אוליבייר ת'ייסקנס? גררר)
שישי - גספאר יורקייביץ', ברנרד ווילהלם, דיור, איזבל מאראן, לנווין (תהיתי לאיזו מהפעמים שבהן אני מברברת על אלבז כדאי לקשר. בסוף בחרתי רנדומלית) מרטין מרג'יאלה, יוז'י ימאמוטו
שבת - ג'וניה וואטאנבי, היידר אקרמן, צומורי צ'יסאטו, ויקטור & רולף, קשארל (אני רוחשת חיבה עזה להדפסים שלהם, לא בטוחה שיש שם משהו חוץ מזה), סופיה קוקולאסקי, אן דמוליסטר, קום דה גארסון, ז'אן פול גוטייה (הממ. אחרי תצוגת הקוטור המשונה שלו לא מזמן, לא ברור כמה זה הגיוני לכלול אותו ברשימת המציגים המצופים. מצד שני, אם להתחשב בדברים שהוא מעצב עבור הרמס, הרי שאין פה בכלל מקום לוויכוח), Loewe
ראשון - קארל לגרפלד, עמנואל אונגרו (בעונה שעברה זו היתה יופי של תצוגה. כעת, בגלל שאסטבן קורטאזר עזב את משרת המעצב הראשי - מכיוון שבהנהלה לחצו שמכל האנשים בעולם, לינדזי לוהן (!) תקבל סיי אמנותי בבית האופנה - לא ברור מה הולך להסתובב שם על המסלול. מה שבטוח, הטוויט הזה מבהיר לא רע את ההזייתיות שבכל העסק), חוסיין צ'אלאיין, דרי ואן-נוטן, ז'יבנשי, סוניה ריקל
שני - סטלה מקרטני, ג'יאמבטיסטה ואלי, סלין (החזרה הרשמית - נכון, היתה את קולקציית הריזורט, אבל בכל זאת - של פיבי פילו למגרש המשחקים), איב סאן לורן
שלישי - שאנל (לא, זה לא ייאמן. השמות הגדולים מסרבים לאזול בשבוע הזה), ז'אן שארל דה-קסטלבז'אק, קלואי, אלכסנדר מקווין
רביעי - רולנד מורה, לואי ויטון, מיו מיו, הרמס (אפשר להציץ פה לתזכורת מהירה בקולקציות הסתיו של השלושה האחרונים), ג'ון גליאנו.

- - -

נו? יש למישהו תגובה מוצלחת יותר מ"הו, הו, הו"?

זהו, חשבתי כך. רסט מיי קייס. שבוע אופנה רביעי ואחרון לעונת התצוגות של אביב 2010: קארל, פיבי, ריק, סטלה, סטפנו, דרי, מארק, ריקרדו - תודה מראש, לכולכם. חג מולד שמח.

לה סקובה

כל תמונות המסלולים לקוחות מתצוגות אביב 2010 שנערכו בחודש האופנה הנוכחי: 1. ג'יאנפרנקו פרה, 2. לואיז גולדין, 3. פרואנזה סקולר, 4. באסו & ברוק, 5. פוצ'י, 6. מארי קאטרנצו, 7. מת'יו ווילאמסון. [מקור: סטייל.קום]
הצילומים הימיים: דייוויד הול, בוני קארדון, וויליאם גרדנר, ג'יימס וולץ', דייוויד דובילה, אנדרו ריי רובינסון, נשיונל ג'אוגרפיק.

שישי שמח

אחד הצילומים המפורסמים (כן, צילום - למרות שהוא מופלא ברמה כזו שנדמה לעיתים שזו הדמיה ממוחשבת) של יוליוס שולמן, שתיעד את שיאי הבנייה המודרניסטית בקליפורניה של שנות החמישים והשישים. הצילום הזה הוא מ-1960, ויש מצב שדייוויד הוקני חייב פה למישהו תמלוגים. כאן אפשר לראות עוד רבות מהעבודות של שולמן, שנפטר ביולי האחרון, ופה אפשר לקרוא קטע קצר ומתוק שפרסמו בדיזיין אובזרבר לזכרו. אלו שתי הצעות לבילוי קצר באחה"צ שישי אופטימי שכזה - והרי, כמו שאמרה אתמול מיוצ'ה פראדה לסטייל.קום: "אופטימיות היא בחירה" (תמיד ידענו שהיא גורו). ואם מיוצ'ה נפרדת מהאמזונות האורבניות המאיימות לטובת שמש, דקלים, ושוליים פרומים, אין לנו ממש דרך לסרב - ומי בכלל רוצה?

[הצעה שלישית ואחרונה, נכון להרגע, לבילוי שישי אופטימי: הגיליון האחרון של 'את' מציג הפקה שמחה ונרחבת עם חמש בלוגריות מקומיות - שלי, דר, עפר, אנה ונועה. רותם רוזנטל מצאה יופי של קונספט לכל הסיפור, ולחלוטין מדובר בהעברת-זמן מומלצת לסוף השבוע הזה. אנג'וי.]

מלון מרינה

1. מתוך התצוגה של פראדה לאביב 2010 (שנפתחה במראה האיב-סאן-לורני המפוצץ הזה); 2. דקלים היפנוטיים, צילום - ג'יה קופולה.

מילאנו קולינג

הפרידה משבוע האופנה בלונדון שלמה כעת: יש לנו תצוגה מנצחת (ראו הפוסט פה למטה), ויש לנו תמונה מנצחת (כן, זו שפה למעלה). זה רגע שמשקף בדיוק מוחץ את המשטר הבריטי הישן - הגבירה ווינטור - מחמיץ פנים לאור עלייתו והידחפותו של המשטר החדש - איט גירלז חסרות בושה. אלקסה צ'אנג, כנראה הבחורה היחידה מתוך ה-Brit pack שהיא מגניבה ברצינות (ולא מפדחת כמו האחיות גלדוף ושאר הקצ'קעס הלונדוניות), מצוידת כאן באחד הפרצופים הקורעים, בייחוד לאור הפנים הקפואות של ה-עורכת. ייתכן שכל החמידות המתפרצת של מיס צ'אנג צריכה לזכות אותה בפוסט גם פה (למרות אפשר למצוא אחד כזה בכל בלוג שני, ולא לגמרי ברור מה הטעם), אבל בינתיים רק נעניק לה נקודות נוספות בגין התלבושת הזו שדפקה השבוע, שכוללת לא פחות מאת הגרסה השחורה של האוצר הזה. ובאווירה אופטימית ואוהבת-אדם זו, ננפנף לבריטניה לשלום ונעיף מבט בארוחת הטעימות שיספק לנו שבוע האופנה של מילאנו, שמתחיל ברגעים אלה ממש (אבל מתחיל להיות מעניין רק מחר):

חמישי - ארמאני, מוסקינו צ'יפ אנד שיק, פראדה
שישי - ג'יאנפרנקו פרה, ורסאצ'ה, ז'יל סנדר
שבת - מוסקינו, גוצ'י, פוצ'י (מה לעשות? הם באמת באותו יום, זה לא מכוון)
ראשון - מארני, מיסוני, סאלווטורה פרגאמו
שני - דולצ'ה וגבאנה, פנדי, ורסוס

נדמה לי שרק למלמל את כל השמות האלה כבר גורם לציפייה לבעבע. מה תבשל מיוצ'ה? מה ירקח ראף סימונס? מערכה שלישית: מילאנו, היר ווי קאם.

למנצח שיר מזמור

[התצוגה במלואה - כאן. לא להחמיץ]
וואו. פיטר פילוטו - הרומן החד-צדדי שלנו (שכולל מצדי הערצה כלפיך, ומצדך - התעלמות מופגנת למדי) הוא אמנם לא עניין חדש; אבל החל מאתמול, יקירי, חל בו שדרוג משמעותי ביותר. לתוך האנדרלמוסיה של שבוע האופנה הלונדוני (כריסטופר קיין מתחרפן על משבצות בטייק יפה אך מבלבל, נת'ן ג'נדן נוטש את הקווים המרשימים והדרמטיים לטובת התזות צבע לא ברורות, ג'רמי סקוט והאוס אוף הולנד נכשלים אפילו בלשעשע, ברברי לא רק משעממים אלא גם מעתיקים את 'עטיפות המתנה' שהראית כבר בעונה שעברה), הגעת עם התצוגה שציפיתי לה ביותר, וכשלת לאכזב אותי. כלומר, וואו (#2). איזו תצוגה. מילה אחת ויחידה עולה וצפה בדעתי - Mesmerizing. המסלול עלה על גדותיו בצבעים נשפכים ובדים מאירים; וכן, הסינסתזיה פה לא מקרית כלל, כיוון שזו היתה התחושה שהתלוותה לצפייה במצעד הניצחון שלך אמש: צורות ייחודיות, משונות, אך עם זאת, טבעיות ונכונות כאילו נועדו להיות שם, בדיוק כפי שהן. תודה לך, פיט (אני כבר מרשה לעצמי, בגלל הקרבה המחודשת בינינו).

ג'ון ווטרס התקשר

1. מתוך קולקציית אביב 2010 של אשיש (דוגמנית - טלולה מורטון); 2. L-O-V-E, עבודה של יוחאי מטוס.

[ואם כבר פלמינגוז ורודים, שהם כידוע אוצר נכחד - רוצו לקרוא את הטקסט הטוב ביותר שהתפרסם היום ברשת (לא שאני משוחדת או משהו כזה). כל מה שצריך לדעת על אוצרות נכחדים+איך למצוא אותם, ועוד הרבה יותר מזה.]

דלות החומר, גרסת הקוטור

ההפקה המטורפת הזו, שצילמו הצמד Inez & Vinoodh עבור גיליון אוקטובר של מגזין W, נקראת Art & Commerce. זו כותרת שהיא קריצה ברורה לשם של סוכנות ייצוג הצלמים הידועה שנקראת כך (הם הסוכנים של פטריק דמרשלייה, אנני לייבוביץ, הדי סלימאן, סולב סאנדסבו וניק נייט, To name a few). אבל יותר מכך, כמובן, זו קריצה יותר ממרומזת לקשר שבין אמנות לקפיטליזם - שבמובן מסוים, אפשר אולי לראות אותם כמרכיבי הסינתזה של התחום המבלבל שמתקרא 'אופנה'. ההפקה מתפרשת על שני לוקיישנים - מוזיאון המומה בניו יורק ומרכז פומפידו בפריז - ככה שהיא משמשת גם כמעין כפוסטר נאה לחודש האופנה שנערך בימים אלה, שנפתח בתפוח הגדול ונסגר בעיר האורות. שני עניינים נוספים שיש לציין: ראשית, שמככבות פה ראקל זימרמן בתפקיד הבורגנית המופרעת ופרייה בהה אריקסן בתור בן הזוג הנאמן, הקשוב לגחמותיה של המטורללת האהובה שלו. שנית, נא לשים לב: איי לאב ג'וש מיקם את 'התיירים' של האמן דוויין הנסון (תמונות 4 ו-5 כאן) בקונטקסט אופנתי עוד לפני החותמת הרשמית שמעניקה להם ההפקה הזו - אם תראו את הבובות בחלון הראווה של קסטרו בכפכפים מהוהים וסלי קניות מרופשים, זכרו איפה הכל התחיל, הא?

את ההפקה המלאה אפשר לראות כאן (משם גם לקוחות התמונות), ולהחליט באופן עצמאי מול מה לעצור את הנשימה: היצירות של של בלנסיאגה (השמלה בתמונה 2, החצאית בתמונה 4 - כמובן, מהקולקציה שדובר עליה רבות כאן) או סטלה מקרטני (תמונה 6) - או אלה של רודן או גילברט וג'ורג' (שלא זוכות בתמונות כאן לייצוג ראוי, ולכן כדאי לסור אל הלינק המקורי). האופציה המתבקשת: לא לוותר על סנטימטר של התפעלות מכל מה שראוי לכך.