מה שאולי מצליח להיות אפילו יותר מגניב מזה, זו העובדה שממש עכשיו, בהופעה ציבורית נדירה למדי, הרוזנת ווינטור סיפרה שהשער הראשון שלה בווג היה ונשאר השער האהוב עליה ביותר (יכול להיות שזה קשור, בין השאר, לעובדה שהוצג פה מיקס שהיה ממש חדשני לזמנו: שם של בית אופנה קוטוריסטי כלקרואה, שמוצג בצירוף ג'ינס פשוט. היום צורת המיקס הזו היא ברורה ואפילו בנאלית, אבל בשנת 88' זה כנראה לא היה הדבר הכי מתבקש). עכשיו, זה שבאותו משפט אנחנו מקבלים את דיים אנה ווינטור ומושגים כמו אהבה וסנטימנטים, מבהיר מעל לכל ספק שמיכאלה ברקו זכתה להיות נוכחת בנקודת ציון ייחודית ביותר בהיסטוריה של האופנה.
האמת, היא לגמרי עשתה את זה בזכות ולא בחסד. היתה למיכאלה ברקו נוכחות רצינית ביותר בעולם האופנה בעידן שבו לדוגמניות היתה נוכחות רצינית ביותר בתרבות הפופולרית - ומדפדוף בצילומים נבחרים שלה, קל לראות שהיא לא נפלה מהאמזונות הברוק-שילדסיות\סטפני סימוריות ולו בסנטימטר. היא זכתה לככב על שערים לא מעטים של המגזינים הגדולים ביותר, ובכמה מהם היא אפילו עשתה זאת בחן יוצא דופן. קייס אין פוינט:
אבל הגדולה האמיתית שלה, ככה זה נראה לפחות, זרחה במלואה כשזה הגיע לצילומי אדיטוריאל:
כן, הא? לגמרי וואו. כדי לחתום סופית את הטענה למגניבותה הבלתי מעורערת של מיכאלה ברקו, הנה זה:[עדכון: מסתבר שהקרדיגן הבלתי יאומן - שילוב של קרדיגן, בלייזר, חולצה מכופתרת וצלב שלא היה מבייש אף קתדרלה שמכבדת את עצמה - עוד לא סיים את דרכו. הוא מוצע עכשיו למכירה בחנות-לרגע (תרגום חופשי למונח "פופ-אפ שופ) שהקימו בניו יורק אנשי בוטיק היד שנייה Decades, שממוקם בימים רגילים באל.איי. ייתכן שצריך לשלוח ישראלי מסור ששוהה בניו יורק לרכוש את הפריט - תג המחיר עומד רק על 195$, סכום באמת לא רציני יחסית להיסטוריה המכובדת שלו - ולשלוח אותו לגברת ברקו, שבוודאי מתגוררת היום במושב שכוח-אל. לכשתפתח הגברת את החבילה, אור מסנוור יבקע מהאבנים המעטרות את החולצה, וכתמי הלכלוך של הפעוטות ייעלמו ברגע ממכנסי הג'ינס שלה. העיניים הכחולות ייפערו לרווחה, והיצירה של כריסטיאן לקרואה תשוב לשכון על בעליה החוקיים. או אז, תפציע מן החלון דמותה המעומעמת של אנה ווינטור - כשהילה ורדרדה מקיפה את קארה הבוב הנצחי שלה - ותלחש במבטא בריטי מקפיא:
"The time has come for you to return, my child. You are going places".]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה