נחזור על עיקרי הדברים: קרוז. שאנל. ונציה.
מממ.
לא נתעכב הרבה על התצוגה כשלעצמה, אלא דווקא על ספיחים מעניינים יותר שלה, אבל בכל זאת שווה להציץ לרגע בטעימות חמודות ממה שהתרחש שם מאחורי הקלעים:


בדיוק. חוצמזה, גם בלי לספור את הנעליים, סיבה מספיק טובה לצפייה בסרטון היא לארה סטון - הדוגמנית ההולנדית שמככבת פה. כדי לקלוע להגדרה מדויקת יחסית של המעמד של לארה סטון בעולמנו, צריך דבר ראשון להקדים ולומר את הברור מאליו: שזה מכבר תם העידן של הדוגמניות הסופרסטאריות, שבו גם מי שלא היה לו עניין מיוחד באופנה יכול היה לזהות מקילומטרים את השומה של סינדי קרופורד. הדוגמנית הסופרסטארית היחידה של היום, קייט מוס, היא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל - אני חושבת שאפילו ג'יזל בונדשן לא ראויה באמת לטייטל הסופרסטארית, תרוויח כמה מיליארדים שתרוויח. אנחנו מדברים כאן על אייקוניות, על איזשהו מטען תרבותי שכוכבת נושאת איתה, וזה פשוט לא משהו שאפשר להגיד על ג'יזל.
עכשיו שסיכמנו את זה, יהיה הוגן להגיד שבמונחים הצנועים בהרבה של "מה זה נקרא להיות כוכבת בעולם האופנה של היום" (כלומר - ממש לא משהו שמתקרב לתהילה הכלל עולמית של דוגמנית-כוכבת פעם), לארה סטון היא אכן סופרסטאר. מעבר להופעות הבלתי פוסקות בכל מגזין\תצוגה שמכבדים את עצמם וכל הבלה בלה בלה הזה, הדבר הכי חשוב שמוכיח את זה הוא העובדה שגיליון פברואר של הווג הצרפתי הוקדש כל כולו אך ורק לצילומים שלה. פאקין' איי, אם קארין רויטפלד (עורכת הווג הצרפתי וכוהנת גדולה באופן כללי ואבסולוטי) מחליטה שהדמות של לארה סטון ראויה לפרשנות של הצלמים הכי גדולים בתעשייה - הדי סלימאן, טרי ריצ'רדסון, סטיבן קליין, פיטר לינדברג, ואפילו נאן גולדין (!), שממש לא מרבה בצילומי אופנה - זה די מסכם את הנושא.
לינדברג עושה את לארה:




זה סורנטי (פה אפשר לראות את ההפקה במלוא טרלולה):



אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה