כן, מייקל ג'קסון לבש Balmain (אין דרך לכתוב תעתיק בעברית של שם בית האופנה הזה, בלי לחרב כליל את הגלאם שאצור בו). היקום לפתע נראה הגיוני יותר, כאוטי פחות. אילו לייבניץ היה צופה ברגע התרבותי הזה - שבו מוזה (הבגדים של מעצב Balmain, כריסטוף דקרנין, הם תוצר ישיר של שנות השמונים בראי מייקל, מהג'קטים הצבאיים שלו ועד לנצנצים בכל מקום), יצירת פופ (זהו ללא ספק המעמד שזכו לו הקולקציות האחרונות של בית האופנה הצרפתי), ויוצר פופ (ליתר דיוק, יוצר ה-פופ) מתאחדים לכדי טרלול מתחת מטריית ענק - הוא ודאי היה עולץ, בראותו את התיאוריה שלו מוכיחה את עצמה; שהרי עולם שבו מייקל ג'קסון לובש Balmain הוא הטוב שבכל העולמות האפשריים.כדי לא להשאיר את לייבניץ ואותנו עם תאוותנו בידינו, מחכים בייאוש לרגע הבא של איחוד קוסמי, המשיח תחת המטרייה שב וסיפק לנו לפני כמה ימים את זה:
נכון, אין מדובר באותה גדולה תמאטית של התמונה הקודמת, אבל בכל זאת - ג'קסון הצליח לבחור (או יותר הגיוני - עמנואל אלט, הסטייליסטית של ווג הצרפתי שהיתה זו ששלחה לו את החולצה של Balmain, בחרה בשבילו) פריט הוט קוטור נוסף ולוהט לא פחות. ג'קט הניטים של ז'יבנשי (קולקציית 2007) מתלבש על הכתפיים של מלך הפופ בדיוק מוחלט, וכך אנחנו שוב זוכים לרגע שבו המוטיבים של שנות השמונים - ניטים, כריות כתפיים, מייקל ג'קסון - מקבלים תרגום הולם ומהודק לשנות האלפיים. וככה, חברים, נראה הטוב שבכל העולמות האפשריים.
* וחמיצריאדה לסיום: מיהי המשיח-ממין-נקבה שמעניקה, כמו ג'קסון, את התרגום האנושי המושלם ביותר ל-Balmain וז'יבנשי? על כך בהמשך מתישהו. עד אז, רמז - שגם מתפקד כמראה נחוצה שחושפת את הלוק האחורי של ג'קט הניטים. כך נראה פאר:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה