העורכת של המגזין היתה אז מי שגם ייסדה אותו, קייטי גראנד (סטייליסטית-על ובכלל), אבל היום מאיישת את העמדה הזו דאשה זוקובה, דבורת אופנה ואמנות חרוצה ביותר. גראנד בינתיים עברה לפרויקט אחר, מגזין 'לאב' (כן, היא גם בוחרת שמות מעולים), שהגיליון הראשון שלו יצא לפני חודשים ספורים, אבל ממש לא עמד בציפיות שקדמו לו. פסדר, בת' דיטו ערומה על השער - מהפכני. ממש.
מה שמצחיק הוא שדווקא באותו גיליון ישן של 'פופ', ההוא עם לינדזי, היתה הפקה עצומת מימדים עם דיטו. ב-2007 אולי עוד אפשר היה להגיד שהיא בחורה מעניינת, ולכן היה בזה משהו חדשני לזמנו (ולמען האמת, זה באמת היה אדיטוריאל דרמטי ונהדר - בין השאר, כי היה מגניב לראות יצירות מבית לואי ויטון וגארת' פיו בגרסאות אוברסייז, שהוכנו במיוחד עבור הצילומים). אבל זה ששנתיים אחר כך גראנד מיחזרה את השטיק הדיטואי, ועוד על גבי השער של המגזין החדש בשכונה, כבר סתם הרגיש עייף.
כך או כך, כל ההקדמה הזו באה להגיד ששערי מגזינים הם עניין רציני ביותר. זאת אחת הפלטפורמות שהכי בנויות לייצור דימויים זכירים וציוני דרך מרגשים - ולכן, הומאז' כמו זה של הבלוג JPT Covers הוא יותר ממתבקש. הבלוגר ז'אן פול ת'רלו הוא מאייר, שמשחזר (אבל לא מעתיק - הוא מקפיד להדגיש את זה) בעדינות קאברים שנחרטו בזיכרון הקולקטיבי, או סתם כאלה שאהובים עליו במיוחד. האימג' המתוקתק והנוצץ של השער המקורי הופך פתאום לתמונה נאיבית מאויירת בעיפרון ותו-לא - אינטרפרטציה מגניבה ומאתגרת לדימוי הראשוני.
למשל, זה שער דוחה\מעולה שעשה עליי רושם גדול כשהוא יצא בזמנו, של מגזין The Face עם מקולי קלקין יורק באקספרסיביות:
והנה הגרסה האקספרסיבית לא פחות של JPT:
וכדי לסגור מעגל, זוהי הגרסה לשער המדובר של לינדזי באותו גיליון של 'פופ':
כן, היא באמת נראית פה קצת מעוותת, אבל יש בזה איזשהו חן. לתיקון הרושם, הנה השער המקורי:
אוח, לינדזי.אוח, קייטי.
חזרו לעצמכן, ילדות אהובות, ושובו להעניק לנו את מה שרק אתן יודעות לתת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה