13.9.09

(נשימה עמוקה)

אם כן, התצוגה הראשונה הגדולה-באמת של חודש תצוגות האופנה של אביב\קיץ 2010 - מאחורינו. אלכסנדר וונג הציג את הקולקציה שלו אתמול בלילה (ואחר כך ערך את המסיבה הכי מדוברת בשיתוף עם מגזין LOVE - תחשבו קורטני לאב מופיעה בתחנת דלק נטושה, ותקבלו מושג מינימלי על מה שהלך שם), והאמת? כל מה שאני יכולה להגיד זה שאני קצת מבולבלת. די ברור שבצעד חכם ומתבקש וונג היה חייב להתבגר, להפתיע, ללכת צעד אחד מעבר לברור מאליו ולסחורת הדאונטאון-אורבן-שיק המוכרת שהתרגלנו לצפות ממנו: אבל להגיד שקל לי לקבל את זה, זה כבר לא יהיה מדויק.

התרגלתי לראות את התצוגה של וונג מלאה בלהיטים, בגלידות קלות לעיכול - כבר באחד הפוסטים הראשונים שהתפרסמו כאן, כתבתי על הקלות הבלתי נסבלת שבה וונג מצליח להגדיר מה קול כרגע, בדיוק בשנייה זו - ועכשיו, כמעצב שמעמדו הולך ומתבסס, הקולקציה הזו משדרת את הצורך למסור כבר את הבשורה של הרגע הבא, לא הנוכחי. וונג דיבר על הצורך הזה בראיון שלו ב-W שהוזכר כאן, ואמר: "ברגע שכולם מבינים מה אתה עושה, אתה חייב לשנות כיוון" - ובמובנים רבים, זה אכן מה שהוא עשה. בשונה מהקולקציות האחרונות שלו, זה לא אוסף שהוא קראש ממבט ראשון, אלא כזה שגדל ונעשה קוהרנטי, מובן, והורס יותר ככל שמרבים להביט בו.
[תמונות: Getty Images]
מה שכן, היתה נקודה אחת בתצוגה שבה הופיעו 'הגלידות הנחשקות של הרגע' - הפריטים שלא מצריכים כל עיבוד, אלא מספקים מיידית - ודווקא לא היה זה במערכות הבגדים (לא שחסרו שם פריטים נחשקים, הו לא), אלא בגזרת הנעליים. ההדפס הנבחר של הרגע, וזה די ברור ממבט מהיר בבלוגוספירה, הוא חברבורות (Leopard) - כך שמגפי פיפ-טואו בהדפס לאופרד, ואת זה אפשר לדעת רק מלחזור על צירוף המילים הזה, זו בכלל ליגה אחרת. וונג הגדיל לעשות בכך שמגפי הלאופרד שלו נבנו כעקבי וודג' - פלטפורמות הענק שמציצות כרגע בכל פינה (יש גם גרסה של הנעל שבה מדובר פשוט בעקב גבוה לפי הכללים המוכרים - בעיניי זו גרסה יפה אף יותר). אבל הגדולה האמיתית, שבזכותה הנעל מוצבת כגלידה שבלתי אפשרי לעמוד בפניה, היא הציוות שלה עם מה שנראה כניגוד מוחלט לנעלי ערב חתוליות - גרבי ילדת בית-ספר אפרפרים (יותר נכון - מעין חותלות, כיוון שאין כאן סגירה של הבד על האצבעות), ששייכים יותר לשיעורי התעמלות מאשר למסיבות סוערות.
[תמונות: סטייל.קום]
כאן בדיוק הנקודה שבה אלכסנדר וונג שב ומגדיר את הקוליות של השנייה הנוכחית - כיוון שהוא לוקח את מה שכבר התבסס והוכר בשנייה שקדמה לה, ומוליך אותו צעד אחד נוסף אל עבר המחוז הייחודי, המסוים, המחוז שבו מתקיים אחד הדברים החמקמקים מכל - קוליות אמיתית.

5 תגובות:

פטיט לולו והרפתקאותיה בעולם האופנה אמר/ה...

השימוש שלו בשקיפויות פשוט גאוני, זה כל כך פשוט ליפול למקום הצ'יפי והוא עושה את זה כל כך בחן ובסטייל. מעבר לזה, אחת הנקודות שמאז ומתמיד ייחדו את וונג ובולטות כאן, היא הדרך שלו לגרום למראה המחויט שנקשר עד עכשיו עם עבודה משרדית וחיים ממוסדים ובורגניים, להפוך לאופנת רחוב קולית ונחשקת לחלוטין, שיוצאת מהתדמית המרובעת אבל נשארת עדין במחויט והמובנה.
מעבר לזה, אכן הנעליים היסטריות. סביר להניח שנראה אותן בכל בלוג שני תוך כמה חודשים...
מזל שאין לנו כאן בישראל כלום, אנחנו יוכולים להיות מיוחדים... (מרמור).

Talia אמר/ה...

i feel like joining a football team

sefi אמר/ה...

הג'ינס והפסים, גרבי הברך והנעליים הן באמת שיא הקול.
היה נעים לפגוש :)

מיכל אמר/ה...

פ"ל - מרמור: אכן התגובה הבלתי נמנעת.
ט' - I know they would love you to join
ספי - כנ"ל, זה באמת היה צירוף מקרים מעולה.

Noa אמר/ה...

וואו! הדברים שהוא עושה באמת מאוד יפים!

ונכון הנעליים הם באמת פריט קולע שאין מה לעכל בו, גלידה, זה כינוי טוב...