תופינים, רבותיי, תופינים

אני לא יודעת אם הדבר הבא נופל לקטגוריה שהזכרתי כאן - להלן, אתרי הקניות הקיקיוניים שמתחבאים להם ברשת - אבל כיוון שמיס אפונה טענה שיש קהל למידע כזה, אני אסתכן בכך שאיני מחדשת דבר ואציג את זוג הנעליים הנסיכותי הבא:

בייביז הסאטן האלו הן תוצרת איב סאן לורן משנות השבעים, מידה 37.5 במצב מצוין, והן עולות 185 דולר. לא שקניתי מיליוני סנדלי YSL במהלך חיי (וחבל), אבל נראה לי די מדהים להיות בעלים של זוג כזה בפחות מ-800 שקל (לא סגורה מהי עלות המשלוח שם, אז הוספתי סכום מכובד לעלות הנעליים כשלעצמן, שהיא, נכון ל-5/9/09, 684 ש"ח טבין ותקילין. בהתחשב בכך שיש להם כעת 15% הנחה על כל המלאי, אנחנו בכלל מדברים כאן על טוטאל של 582 ש"ח [שיו, זה שיש לי את בנק ישראל בבוקמארקס בגלל קניות אינטרנטיות זה אחראי ומדאיג בעת ובעונה אחת]).

אנחנו מדברים על החמודות האלה מלכתחילה מכיוון שכאמור, עסקינן כרגע בשופינג הזייתי אך משתלם במרחבי הווירצ'ואל ספייס, והנעליים האלה מוצעות לרכישה באתר התמוה מעט Poshvintage.com. שוב אסייג ואומר שאם אני שוגה כאן, ומטרטרת על אתר שהוא ברור מאליו, אני מתנצלת מראש - אבל בעיניי הוא באופן די ברור רחוק מלהשתייך לחבורת האימפריות הידועות סטייל שופבופ, ריבולב, או אפילו גרגייל, בראש ובראשונה בגלל עיצובו הלואו-טקי והלוגו - שמשרה אווירה של עוגת חתונה מהאייטיז. מעבר לזה, העובדה שהאתר מתעסק בווינטג' גם היא הופכת אותו למעט חריג בשורה הראשונה של האונליין-שופינג (לא שחסרות אימפריות וינטג' ברשת - ראו ערך נאסטי גאל ומיליוני דומותיה).

הגעתי לאתר הזה בזמנו דרך הראיון הזה עם קרן זרקה, שאחראית למותג Anna K (ומהמעצבות המעטות שפועלות פה שאני יכולה להגיד שברוב הפעמים שאני עוברת אצלה, ככל הנראה אמצא לפחות פריט אחד שהייתי שמחה לקרוא לו שלי) - ובשורה תחתונה, כנראה לא ממש משנה האם מדובר במעצמה או בפינה נידחת בכפר הגלובלי. מה שחשוב הוא שיש שם היצע רציני למדי (דוגמאות: 1, 2, 3 - מצאו אתם, ילדים, את החברים הבאים בסדרה) - בעיקר בגזרת האביזרים - ושאפשר לחקור אותו במשך פרק זמן מכובד, כשבמקרה הטוב מתחמקים עם מציאה, ובזה הפחות טוב, אבל עדיין משמח, מסיימים את הטיול עם השראה.

ברוח זו, נקנח בפיסת שלל נוספת מהאתר - נעלי ז'יבנשי, גם הן מהסבנטיז, שמחירן מסתכם ב-175 דולר; ובשביל לדעת שיש בארון פריט של ז'יבנשי, גם אם זה לא ריקרדו טישי שאחראי לעניין - מדובר בעסקה משתלמת, אני חושבת. קראו לי זונת מותגים, אבל יש בעיניי כוח רב לפריטים שמשתייכים לפיסת היסטוריה משמעותית. עוד נחזור לעניין הזה באריכות פעם, אבל עם זאת חשוב לי לסמן כבר עכשיו איזשהו גבול להודאה באשמה הזו, ולציין את הקלישאה הידועה אך הסופר-נכונה - ואני לחלוטין לא מצהירה כך סתם כדי לצאת ידי חובה - שלמרות הכל, ועל אף שכבודם של תיקי שאנל קלועים במקומם מונח (וכואב עד כמה שהוא מונח), החלק החשוב באמת הוא מיהו בעליו של הפריט, ומה הוא מחליט לעשות איתו. ולענייננו, עם נעלי פיפ-טואו בשחור-לבן יש המון מה לעשות, בעיקר כשהן נראות כך: